א
סימן קס
בדין אשה שיש לה שן מקולקל חלול ואינו מניחה לאכול מחמת פירורים הנכנסים לחלל ההוא וגורם כאב גדול. ותיקנו הדאקטער ע"י שתחב לתוכו דבר ומילאו אי חוצץ בטבילה. נ' דדמי לשן תותבת שבפרק במה אשה דמשמע דאינו חוצץ דאל"כ איך יוצאה בו מ"ש מחוטי' שבראשי הבנות שבר"פ. ואין לדחות דתחוב בחוזק שא"א כלל להסירו וחוצץ ולא תוכל לטבול ודומי' דחוטין שבקליעת שערה לפי' תוס' ר"פ במה אשה. דא"כ אמאי אוסרים חכמים בשל זהב כו' א"ו אפשר להסירו ואעפ"כ אינו חוצץ דעדיף מאינה מקפדת דדומה לידות הכלים שהכניסן כדרכן דאין חוצצין בתוס' הביא הר"ש רפ"י דמקואות. ומזה הביא המר' ראי' לקאלטענעש ע' ביאורי הגאון. וגם דומה לכסת עגולה כו' דכיון שאין דרכן להכניס ולהוציא החלל כמאן דליתא ע' פי' המשניות להרמב"ם שם רפ"י דמקואות. וה"נ אין דרכן להוציא השן. וה"נ בנד"ז וגם הר"ש כ' ספ"י דמקואות דבבית הסתרים מסתמא הוי כאינו מקפיד כו' וא"כ עכ"פ הכא דדרך תיקון ורפואה כך דודאי נק' אינו מקפיד. וגם גבי טבעות אוצצין דחוצצין כ' בשם ראב"ד משום דמסירים בשעת לישה משא"כ כאן. והנה בב"י סי' קצ"ח תמה על הסמ"ג דבבית הסתרי' אם יש חציצה הרי אינו ראוי לביאת מים. ובודאי י"ל הסמ"ג אמרה בשטת ר"ש הנ"ל ספ"י. והנה הס"ט סי' קצ"ח ס"ק כ"ג הביא תשו' זכרון יוסף דמחלק בין חציצה לאין ראוי לביאת מים דהוי דאורייתא והשיג עליו ולפע"ד משמע בר"ש ספ"י כהז"י ע"ש בטעם דקרצה שפתותיה כו' דאל"כ הא הוי מיעוטו שאינו מקפיד ומדוע כאלו לא טבלה. א"ו דאינו ראוי לביאת מים שאני ואפילו מה שהוא פוסל מדאורייתא כמו לא טבלה כל גופה בב"א דאפילו משהו משערה הי' חוץ למים כאלו לא טבלה ואף דפי' שם קרצה שפתותי' כפי' הב' שבסוף פ"ח נ' דבכה"ג ג"כ המעט שפתותי' נק' א"ר לב"מ דל"ד לשאר חציצה דדבר החוצץ בטל והוי כגופו. משא"כ הכא דקצת גופו חוצץ על גופו א"א לומר כן ולכן קצת משפתותי' המכוסים ששאר חלק השפתי' מכסה עליו הוי כאילו לא באו למים כלל. וצ"ע:
בעיקרי דינים בי"ד שם מצאתי שהורה הוא וב' רבנים להקל בשן תותבת שאינו חוצץ:
הלכות מקואות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.