א

סימן קנט

ע"ד הנשים שיש להם קאלטענש. במרדכי סוף פ"ב דשבועות סי' תש"כ בשם ראבי"ה כ' כיון דמהדקי טובא זה בזה הוי כבלוע ובית הסתרים כו'. ולעיל מיני' הביא המשנה שבפ' בתרא דמקואות מ"ד כל ידות הכלים שהן ארוכין ועתיד לקצוץ מטבילן עד מקום המדה כו' דר' מאיר סבר כל העומד ליחתך כחתוך דמי כו' הוו כמובלע ובית הסתרים דלא חייצי כו'. ורצונו בזה ליישב קושיית התוס' בחולין דף ע"ג ע"א ד"ה מטביל וא"ת כו' וכן הקשה בחי' הרשב"א שם והניח זה בצ"ע והתוס' תירצו בדוחק דאיירי בידות הכלים העשויין כעין חוליות כו' והר"ש פב"ת דמקוואות מ"ד כ' מפרש בפ' בהמה המקשה דכל העומד ליחתך כחתוך דמי ודבר תימה הוא דמ"מ ליהוי חציצה למקום חתך ואין לומר דאיירי בידות של חוליות כו' וי"ל דהוי כבית הסתרים כו' דאבית הסתרים דכלים לא חיישינן לחציצה כלל וא"כ ד' ראבי"ה הן הן ד' הר"ש. אלא דקשה דהא גם הר"ש לא כ' רק דאבית הסתרים דכלים כו' אבל בית הסתרים דאדם בעינן ראוי לביאת מים כמו שהביא מנדה דס"ו. וצ"ל דמשום הכי כ' ראבי"ה הוי כבלוע כו' דבלוע א"צ שיהיה ראוי לביאת מים וגם בנדה דמ"ב ב' חילקו בין בלועה ובין בית הסתרים כו'. (ובחי' הר"ן בחולין ע"ג תירץ שם דנק' מיעוטו שאינו מקפיד כו' כיון דניחא לי' שיעמוד עד שעת קציצה כו') וע' במל"מ פ"א דמקוואות הביא מ"ש הריטב"א בקדושין כ"ה דהא דביה"ס בעי' ראוי לביאת מים הוא מדרבנן כו':

עוד כ' במר' טעם משום דלא מהדקי ועיילי בהו מיא. וצ"ע דזה סותר טעם הראשון שכ' כיון דמהדקי טובא כו'. עוד כ' טעם ג' שכיון דלא מצי לגלחן מפני הסכנה הוה רביתיה ולא חייצי כדאמרינן פרק הערל דף ע"ח עובר היינו רביתיה אע"ג דלאו ירך אמו הוא עכ"ל:

והנה פ"ט דמקואות מ"ג שנינו אלו שאין חוצצין קלקי הראש כו' ופי' הרע"ב קלקי שער שנסתבך ונעשה כעין שרשרות. והיינו ענין קאלטענש הנ"ל והטעם משום דאין מקפידין ע"ז. ובפי' המשניות להרמב"ם אשר יסתלסל השער וישוב כמו לבד אמנם שער הראש כו' לפי שהוא לא יקפיד ע"ז וכונת מקפיד שישתדל ע"ז הדבר ויחוש וירצה סורו וכוונת לא יקפיד שלא יחוש ע"ז הדבר ולא יקפיד אם ישאר על גופו או לא עכ"ל וגם הר"ש מ"ב שהביא משם הערוך פי' אחר בקילקי מ"מ הא כ' והן מתקלקלין ונעשה כקילקי כו' וכ"מ בפי' הרא"ש שם נקשר זב"ז מחמת הזיעה כו'. וא"כ ק' אראבי"ה אמאי לא הביא משנה מפורשת וגם דאע"פ שאין סכנה להסירן שרי משום דאינו מקפיד. וי"ל משום דהנה גבי אינו מקפיד לא מהני רק במיעוטו אבל רובו אע"פ שאינו מקפיד חייץ מדרבנן. ובכולו אע"פ שאינו מקפיד חייץ מדאורייתא כדאית' ביבמות ע"ח ב' והביא זה הריטב"א פ"ק דערובין דף ד'. וכ' שם דרש"י ס"ל כהגאונים דס"ל דשערו נדון לעצמו. ולא כהרמב"ם. וא"כ לפ"ז לא מהני דין המשנה אא"כ כשהקלקי הם מיעוט שערות הראש. משא"כ ברובו לא מהני וכ"ש בכולו. אבל לפי הטעמים שלו מהני אפילו ברובו או אפילו בכולו דהא טעם ג' דראבי"ה דהיינו רביתי' איתא ביבמות דע"ח דמהני אפילו לכל גוף הולד ע"ש וכ"ש לכל שערות הראש. דלרמב"ם אינו נידון בפ"ע. וכן גם טעמים הראשונים יספיקו ע"ז. ומה שצ"ע משום בנ"ד לא נעשו ע"י שד רק מעצמו ע"י שלא סרקו שערותיהם אבל בלי סמים מ"מ כיון שעשו כן ע"פ עצת הרופאים ושזה רפואה לראשן והרופאים אומרים שיש סכנה להסירן א"כ יש לדמותו לדינו דראבי"ה. ועוד דהא גם לפ"ד החולקים ארמב"ם מ"מ י"ל כל השער דבית השחי ובית הערוה נמי מצטרף לענין זה שלא נק' הראש כל השער דהר"ן הובא ב"י סי' קצ"ח כ' הטעם דשער נידון בפ"ע משום דיש ע"ז לימוד מיוחד מקרא א"כ הרי על כל השער יש רק קרא א'. לכן י"ל דכל שער הראש לא נק' רק רובו דשער ולא כל השער. וא"כ דכיון דאינו מקפיד והיינו רביתיה י"ל דודאי אינו חוצץ. ועיין בס"ט סי' קצ"ח ס"ק י"ז שהפרישה נסתפק בדין זה והתפל"מ החמיר בדין זה דשער של מקום א' נידון בפ"ע והוא כתב שאין לו בזה הכרע. ומ"מ אפשר מי שתרצה על עצמה להפריד קצת השערות בענין שלא ישאר כל שערות הראש ויהי' מיעוט שאינו קלוע אפשר נכון הוא: