ט

אח"ז רב נדפס תשו' בגדי ישע ושם סי' כ"ד האריך בדין זה מה שהקשה על המרדכי בדין בלוע. יש להתיישב בזה. (וי"ל דזהו כוונת המרדכי שמביא דין בלוע זה מדין בלוע דידות הכלים שמטבילין רק עד מקום המדה דאינו חשוב חציצה משום דה"ל כמו בלוע. והרי בלוע זה אינו דומה כלל לבלע טבעת דשם היא בלועה לגמרי ואינה נראית כלל משא"כ הכא כל יד הכלי גלוי ונראה לעינינו ואינו בלוע כלל ואעפ"כ מיחשב מקום החתך בלוע מפני שהנשאר שעומד ליקצץ מחפה עליו. וא"כ גם קאלטענש י"ל כן). מ"ש דהמשנה רפ"ט דמקוואות דקלקי הראש אינן חוצצין זהו אפילו ברוב השער אינו נכון כלל דהא זהו דומיא דקלקי בית הסתרים באיש ופירשו משום דאין מקפיד וזהו רק במיעוט וכן משמע בהדיא בפי' הרמב"ם שם וגם בהר"ש והרא"ש. מ"ש מין במינו אינו חוצץ זהו נגד המשנה ריה"ו אומר של צמר ושל שער אינן חוצצין מפני שהמים באים בהם משמע הא לאו הכי של שער חוצץ אע"ג דהוא מין במינו. שוב ראיתי בשו"ת משיבת נפש סי' י"ב שחיבר הגט מקושר שהשיב להבגדי ישע השיג עליו כמו שכתבתי. לכן מש"ש סעיף כ"ו כלל העולה כו' דקאלטענש שנעשין מאליהן כו' אפילו שלא במקום סכנה כו' ואפילו ברוב שערות הראש אינו חוצץ מטעם רביתא כו' ואותן קליעות הנעשים בכוונה כו' דלא שייך בהו רביתא כו' יעו"ש הנה שגה בשני הענינים ואחד גרם לשני. דמה שהגביה מעלת שנעשו מאליהן עד שאפילו ברוב אינו חוצץ גרם לו לומר דזהו נקרא רביתיה ולכן כשנעשו בכוונה לא נקרא רביתיה. והוא דמיון שוא דגם כשנעשו מאליהן אין זה רביתא כלל כיון שאין חשש סכנה להסירן וזה מוכרח בהמשניות פ"ט דמקוואות ולא כמ"ש הוא בהם פירוש זר ומוקצה מהדעת ואין הם נקראים רביתא כלל אף שנעשו מאליהן. דרביתא שכ' המרדכי זהו רק היכא שיש סכנה להסירן וכיון שבלתי אפשר להסירן חשוב רביתי' ולכן אף אם עשתה אותם בכוונה ע"י ציווי הרופאים מומחים והיא רואה רפואה מזה והם אומרים שיש סכנה להסירן חשוב רביתיה. ומ"מ מאחר שהס"ט מחמיר בזה טובא קשה להקל בדאורייתא היינו אם כל שערות הראש הם קאלטענש דאז לא מהני מה שאינו מקפיד. אך באם רוב שערות הראש הם קאלטענש ומיעוטן שערות הראש הם פרודות. דאזי החשש מדרבנן דלפחות הוי רובו ואינו מקפיד אזי באיסור דרבנן יש לסמוך על סברת דכיון שהרופא אומר שיש סכנה להסירן חשוב רביתיה ועוד דהא ברש"י ביבמות דע"ח סע"א הזכיר דהקילו ברובו שאינו מקפיד משום רביתיה. אף קודם שתירץ הש"ס. היינו רביתיה לומר שאף בכולו אין שייך חציצה. ע"כ צ"ל כוונת רש"י דזה פשוט גם תחלה דלענין דרבנן מספיק טעם דרביתיה. רק אח"כ תירץ לו דגם בדאורייתא מהני כן. לכן מזה יש ללמוד קצת דגם לענין נד"ז בקאלטענש שנעשו בכוונה ע"י ציווי הדאקטער ושיש סכנה להסירן לדבריו מספיק טעם דרביתיה כזה ג"כ בעסק חציצה דרבנן. והנה גם הס"ט סיים משא"כ בכה"ג מאן לימא לן דהוא סכנה עכ"ל וזה לא שייך כשהדאקטורים אומרים בפירוש שזהו סכנה. דהא סמכינן עלייהו לאיסור יוהכ"פ. א"כ יש לסמוך עכ"פ עליהם בחציצה דרבנן. גם ענין זה ידוע בהלכות הרופאים. אף שבסה"ת סי' ק"ז הובא בש"ע סי' קפ"ז ס"ח מסתפק אם לסמוך על הרופאים ברמ"ת אף שהוא איסור וסתות דרבנן. לא דמי דשם תוכל לבא עי"ז לאיסור כרת דאורייתא. משא"כ הכא אין כאן רק חשש חציצה דרבנן. ועוד שם מסיק בש"ע ואם תראה האשה וכו' וה"נ היכא שהאשה אומרת שהקאלטען הועיל לה. א"כ יש הוכחה ורג"ל לדברי הדאקטער:

ועוד עלה ע"ד דגם מה דאמר רב כהנא יבמות דע"ח ע"ב דבכולו חוצץ מדאורייתא אף שאינו מקפיד. ולא דמי לרובו. הנה כיון דקצת חידוש הוא זה דהא רובו ככולו בכל התורה. וא"כ יהיה חוצץ ג"כ ברובו אף שאינו מקפיד. ומדקיי"ל בפשיטות דברובו אינו חוצץ כל שאינו מקפיד א"כ י"ל הא דבכולו חוצץ בכל היינו בכל הגוף ממש דומיא דולד במעי אמו. אבל בכל השער לבד היינו בכל שער ראשו. י"ל כשאינו מקפיד אינו חוצץ מדאורייתא. דכיון שבכל גופו ליכא חציצה כלל מהני מדאורייתא. כאלו היה חציצה ברוב כל הגוף וברוב כל השער. ונשאר מיעוטו דאין חשוב חציצה מדאורייתא אם אינו מקפיד. ה"ה בכה"ג שכל שערות ראשו יש חציצה אבל בגופו אין שום חציצה. ומצאתי שכן העלה המשיבת נפש בתשו' סס"י י"ב הנ"ל. עוד כ' דהגם כי ברוקח סי' שע"ד משמע דבכל שער הראש חוצץ מדאורייתא אף שאינו מקפיד י"ל דלא מיקרי כולה רק כשכל השער מכוסה ואין המים באים בשיער כלל אבל כשהשיער מגולה רק שיש בו קשרים דקאלטענש כו' י"ל דאין זה כולה עכ"ד וכוונתו כיון דהמים באים ע"ג הקאלטענש וגם תחתיתן ובתוכן רק שאין באים בתוכיותן. ע"כ י"ל שאין זה כמו כולו חוצץ רק כמו רובו: