ח

ועתה נבוא נידון מ"ש הס"ט ס"ק י"ט בשם תשו' פמ"א ח"ב סי' קמ"ו דטעמא דחשוב כבלוע היינו כו' אבל לא מדבר אחר כו'. אין זה מוכרח כלל דהעיקר טעמא דבלוע תלוי במה דמיהדק טובא יומשך מאיזה סבה שיומשך עכ"פ אם מיהדק טובא שייך לומר להמרדכי דה"ל כבלוע. ומש"ע מי יאמר שרפואה זו בדוקה כו' לפע"ד איפכא מסתברא דאם בנדון דהמרדכי אף שלא עשו הקאלטענש בשביל להנצל מחולי כ"א מעצמן נעשו עכ"ז חשוב לסכנה לגלחן ומש"ה נקרא רביתיה. כ"ש כשנעשו ע"פ מאמר הרופאים כדי שיצא החולי שבה ע"י עצה זו ושזהו רפואתה וכשתגלחן יחזור לחולי' כ"ש דנקרא רביתיה וכיון שכן נהגו הרופאים והרי נהגו להתרפאות א"כ אנו תופסים זה לסכנה לגלחן יותר מסתם קאלטענש שבלי חולי וסבה שזהו ענין קלקי הראש הנזכר במשנה פ"ט דמקוואות. ובכמה דברים סומכים על הרופאים אף באיסור נדה וכמ"ש הפמ"א עצמו ח"א סי' י"ב. ואף לפמ"ש בשב"י סי' מ"א תשו' הג"מ ליב ממענץ ז"ל שאין דבריהם ברורים מ"מ מאחר שסומכין עליהם באיסור יוהכ"פ החמור כמו"כ האשה סומכת עליהם ורוצה מאד שלא להסירם עד שיפלו מאליהם א"כ להכי חשוב רביתיה. ומש"ע ונראה דע"כ צריכין לישאר רוב שערותיה שלא יהיו נקלעים דאז לא חייצי אלא מדרבנן כו'. ג"כ אין דבריו נכונים דהא אפילו רוב שערותיה קלועים ה"ל רובו שאינו מקפיד מטעם דלעיל ולא חייצי אלא מדרבנן כו'. גם מה שחילק הס"ט בין נעשו מאליו בתולדה ובין נעשו ע"י אדם ג"כ אינו נכון דהא קלקי הראש והלב דפ"ט דמקואות נעשו מאליהם וחוצצים מצד עצמם היכא שמקפיד עליהם אע"כ עיקר הטעם דהמרדכי משום דכיון שיש סכנה בהנך קליעות להסירן חשוב רביתיה ובהנך שבמשנה דמקוואות מיירי דליכא סכנה כלל. וכיון שכן ה"ה אם נעשו ע"י תחבולות הרופא ויש סכנה בהסרתן נמי לא חייצי. אך לפע"ד נראה עצה לצאת מכל חשש ע"פ המשנה פב"ת דמקוואות מ"ד בגדים שהטבילן מכובסים עד שיבעבעו ופי' הרעב"ט הטעם לפי שהושקו המים הבלועים בו לימי המקוה. והוא כענין הדין המבואר במשנה ספ"ח האוחז באדם כו' ואם הדיח את ידיו במים כו' ועיין במה"ב בסופו שהטעם דמשקה טופח הוי חבור וכ"כ בטור סי' קצ"ח ובש"ע שם סעיף כ"ח. וא"כ נראה שתשרה הקאלטען תחלה בכלי שיש בו מים חמים שהם כמעט רותחין שהם ודאי יבלעו תוך כל הקאלטען יותר הרבה מצוננין כי הם מרככין וע' בפא"ט דף מ"ו ב' בקרירי לא דמטרשי כו'. וע"י שהייה איזה זמן כמו ג' או ד' מינוטין יהיה כל הקליעה תוך תוכו בלוע ממים שהם יותר מטופח. ואח"כ תיומ"י תכנס למקוה ואזי ע"י משקה טופח יהיה חיבור נמצא המים שבתוך הקאלטען חשיבי מחוברים אל מי המקוה ואין כאן שום חציצה. אחר זמן ראיתי בפתחי תשובה סי' קצ"ח סק"ה עמ"ש בש"ע לא חייצי וז"ל כתב בספר חמודי דניאל כ"י נראה שהיא צריכה להשהות במים עד שיכנס בהם המים היטב עכ"ל. וזה כעין מה שכתבתי. גם במרדכי דלעיל נזכר טעם ב' וז"ל ועוד דקיי"ל ג' נימי קשורות אין חוצצות ואפילו לא חשיב לה כבלוע. לא הוי כמו חתיכה אחת כיון דשלשה נימין אינן חוצצין משום דלא מהדקי ועיילי בהו מיא. כ"ש שערות טובא עכ"ל. א"כ הרי מבואר דס"ל דעיילי בהו מיא ע"י הטבילה לבד. לכן אף שזה יש לדחות דלא דמי שערות קשורים לקאלטענש שנעשו כמו לבד ע"כ י"ל דלא עיילו בהו מיא. ותדע דאל"כ איך קלקי הלב והזקן ובית הסתרים באשה חוצצין. הא קלקי היינו קאלטענש והם יותר משלשה שערות וא"כ עיילו בהו מיא. א"ו צ"ל דכיון שנעשו קלקי דהיינו כמו לבד לא עיילי בהו מי הטבילה. אבל עכ"ז על דרך שכתבנו שתשרה הקאלטען במים חמים ביותר כפי שתוכל לסבול ערך כמה מינוטין אזי נוכל לומר שיכנסו גם בהלבד מים חמים אלו כנראה בחוש ואז יהיו חיבור למי המקוה: