ה

אך עכ"ז יש לדקדק אם חשיבי אינו מקפיד. דהנה לשון רש"י פ"ק דעירובין דף ד' ב' בפי' ומקפיד עליו שמצטער על לכלוך זה שבראשו. א"כ י"ל גם הקאלטענש א"א להכחיש דהן משא כבד על האדם. ואע"ג דניחא ליה בהו מצד הרפואה אינו דומה לדבר שאינו מקפיד עליו בעצם כלל. מיהו יש ראיה דאינו נקרא חציצה כה"ג כיון דמ"מ רוצה בקיומן מהמשנה פ"ג דפסחים בצק שבסדקי עריבה כו' אם מקפיד עליו חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה. ופרש"י שם דמ"ה סע"ב ואם רוצה בקיומו שיתקיים בסדקיו לסתום. אלמא הא דרוצה בקיומו זהו ענין אין מקפיד עליו. מיהו קשה ע"ז מדין רטיה דמשנה שלימה פ"ט דמקוואות מ"ב גלד שחוץ למכה. והרטיה שעליה. הרי דגם רטייה שעל המכה ממש חשוב חציצה אע"ג דרוצה בקיומו עתה ואין רצונה להסירה כלל. וצ"ל דאע"ג שכעת אין דעתו להסירו מ"מ כיון שדעתו להסירו אחר שתתרפא המכה נקרא מקפיד עליו. ואע"פ שכעת רוצה בקיומו. ולא דמי לרוצה בקיומו גבי בצק שבסדקי עריבה דרוצה בקיומו לעולם וכל שיעמוד הבצק ויסתום הסדק הכל ניחא ליה. משא"כ הכא גבי רטיה שרוצה בקיומו רק עד שיתרפא המכה ואזי יסירנה א"כ חשוב מקפיד עליה. וראיה לחילוק זה ממשנה ג"ד פרק בתרא דמקוואות דקשרי העני אינם חוצצים לפי שהקשר ההוא אינו עשוי להתיר לעולם. כמ"ש הרע"ב והוא מדברי הרמב"ם פ"ג דהל' מקוואות דין כ"א כ"ב שקשרים ותפרים שאין עתיד להתירם אינם חוצצים אבל קשרים שעתיד להתירם חוצצים ע"ש במ"ש שהוא עתיד לגלותן ולמתחן. א"כ י"ל כל שעתיד להתיר אפילו אחר זמן רב נקרא מקפיד עליו. וכה"ג כ' הראב"ד בספר בעה"נ שער הטבילה דף י"ט ע"ג וז"ל ואי קשיא חוטי צמר וחוטי פשתן ורצועות שבראשי הבנות אמאי חוצצין. והלא מיעוטו שאינו מקפיד הוא לא מקפדת היא דלא תימא כל שאינו מקפיד עליו בשעת טבילה. אלא אם תקפיד עליו שעה אחרת דבר המקפיד עליו הוא. שא"א שלא תעביר אותם מעל ראשה בשעה שחופפת את ראשה. וכן הטבעת שבידה אי אפשר שלא תעבירנו בשעת לישה. או בשעת שהיא אופה ומבשלת עכ"ל. והביא דבריו הרשב"א בתה"א בעמוד האחרון בסוף התה"א וכן מבואר ברש"י ר"פ במה אשה לפי' רבותיו דרש"י וגם רש"י עצמו לא הקשה עליהם אלא משום דכיון שהם רפויים והמים באים בהם לא שייך חציצה כלל ע"ש:

קיצור. אות ד' ואות ה'. טעם ג' דכתב המרדכי דהיינו רביתיה. עוד צד אחר אף את"ל דלאו היינו רביתיה ע"פ דברי הריטב"א פרק הערל דע"ח. אך יש לחקור אם מקרי אינו מקפיד. להעיר מרוצה בקיומו שבמשנה פ"ג דפסחים. אך קשה ע"ז מדין רטיה שע"ג המכה במשנה פ"ט דמקוואות ע"כ צ"ל דבעינן שאין דעתו להסירו לעולם. דומיא דקשרי העני פ"י דמקוואות מ"ג: