ז

ואפשר לדחוק להרשב"א לומר דהא דאין תולין בבעלת הכתם עיקר הטעם משום דלא חזיא מגופה. ובכה"ג הוא דאין תולין אף ששניהם שוות ואינו מפסידה כלום ודומה לב' קופות אבל בנדה תולין אף דחברתה הסופרת ז' ג"כ בחזקת טמאה ושניהם שוין ה"ל כב' קופות ואע"ג שאין טעם לחלק ביניהן י"ל הטעם משום הבו דלא להוסיף עלה דהא באמת יש תירוצים בגמ' דתולין בבעלת הכתם וגם הר"ן הקשה ע"ז לכן י"ל הבו כו'. וגם י"ל קצת טעם ע"ז דבבעלת הכתם שאתה צריך לבדות עליה דבר שדם זה ממנה ע"כ שפיר חילקנו דל"ד לב' קופות מטעם הנ"ל. אבל גבי נדה דשירפה מצוי א"כ א"צ לבדות עליה דבר חדש לכך תולין בה אע"פ שזו ג"כ שירפה מצוי וה"ל כמו ב' קופות א' של חולין וא' של תרומה דתלינן כו'. וי"ל דה"נ חשוב כאלו הספק בא ממקום אחר כיון דשירפה מצוי כו' עוי"ל דהרשב"א ס"ל דסופרת ז' כיון שהיה לה בדיקה בתחלת ז' נקיים הרי הוחל חזקת טהרה רק שלא נגמר. משא"כ הנדה שלא בדקה א"ע עדיין כלל ה"ל בחזקת טמאה גמורה לכן תולה בה (ובנדה שבדקה והפרישה בטהרה י"ל ודאי אין תולין בה אע"ג דלא מפסידה מאומה. מיהו זה לומר שבעלת הכתם אין תולה בה. אבל טהורה גמורה י"ל דתולה בה כיון דחזאי מגופה ולא מפסדת כלל) ואין זה כערך טהורה לגבי בעלת הכתם דהתם מדאורייתא אין שום חילוק ביניהן משא"כ הכא יש נפ"מ ביניהן מדאורייתא שהנדה קודם שהפרישה בטהרה היא בחזקת טמאה וזו הסופרת ז' כשהיה לה בדיקה בא' מהז' נקיים הוחל חזקת טהרה שלה מדאורייתא. והתוס' י"ל דס"ל דאולי אין לחלק כלל דהא תנן אבל ימי הזב והזבה כו' בחזקת טומאה. ופרש"י ימי ספירו. א"כ משמע דאע"ג שהתחיל לספור עכ"ז נקרא חזקת טומאה ועוד דהא אפילו ספרה כל הז' היא בחזקת טומאה טפי מבעלת הכתם בראשון שלה דהא אין תולין בה ובסופרת ז' תולין לרשב"ג כ"ז שלא טבלה מש"ה נסתפקו התוספות דאין תולה היא בנדה משום דמאי חזית לתלות בזו יותר מבזו ולא מהני הכא הספק שקול כמו דלא מהני בטהורה לגבי בעלת הכתם כנ"ל. וגם י"ל התוספות לשיטתייהו אזלי שהביא הנ"ב בתשו' סי' (מ"ב) [נ"ז] שכ' התוספות בזבחים דכ"ט ע"א דסופרת ז' קודם שטבלה אין זה נקרא חזקת טהרה. והרשב"א י"ל דס"ל כפרש"י שם דנקרא חזקת טהרה ומ"מ גבי שא"ד שתולין בהן כתם י"ל דמודו התוספות להרשב"א דתולין כיון דכתמים דרבנן דהא בספק דרבנן אף בדבר שיש חזקת איסור ממש יש מקילין וזהו אוקימתא דרבה בר חיננא בעירובין דל"ו רע"א דמהאי טעמא אמרינן ספק עירוב כשר אף בעירובי תחומין ואף שי"ל העמד גברא על חזקת תחום ביתו דחשיבא חזקה כדפירש"י בעירובין שם ד"ה העמד. ואעפ"כ מכשרינן העירוב שהניחו בין השמשות כדאיתא בגמ' בעירובין ס"פ הדר דף ע"ו א' לפרש"י והרמב"ם דמיירי בעירובי תחומין. ולכאורה כתמים בנדה יש לדמותו לתחומין בשבת כי על שניהם נאמר במשנה וגמרא לשון אחד ממש והוא שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר. ופי' רבינא כו' כדאיתא בעירובין דנ"ט ע"א ובנדה דנ"ט ע"א וא"כ אף את"ל דסופרת ז' היא בחזקת טומאה ממש י"ל דמ"מ תולין הכתמים בכל דבר שיכולה לתלות כ"ש שיש לומר דאף להתוספות בזבחים דכ"ט כוונתם שאין זה נקרא חזקת טהרה אלא כמו דבר שאין בו חזקה כלל. דכיון שהפרישו בטהרה ובדקו ביום ראשון דז' נקיים א"א עוד לומר חזקת טומאה ממש. לכן יש להקל בכתמים אף למ"ד דלא מקילין בתחומין בהניח עירובו ביהש"מ ע' תוס' ס"פ הדר. וא"ש מ"ש האחרונים שדין זה שאין תולין כתם תוך ג"י אין לו שורש בגמ' כי מהתוספות אין ראיה כלל לזה וכמשנ"ת: