ו

אך אפשר לומר דהתוספות לא נסתפקו על עיקר הדין אם תולין כתם תוך ז' נקיים רק ספיקותם הוא אם היא תולה בנדה והטעם משום שי"ל דמאי חזית לתלות בנדה יותר ממנה כיון שהיא ג"כ טמאה ואין נדה מקולקלת טפי מזבה שלא גמרה ספירתה. דאדרבה גבי נדה תנן דס"ח וחכ"א אפילו בשנים לנדתה בדקה ומצאה טהורה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהרה. ויש דעה דאפילו ביום ראשון בדקה כו'. משא"כ בסופרת ז"נ אם בדקה רק בתחלתן ולא בסופן לא מהני לר' חנינא וכ"ד כמה פוסקים ואפילו לרב דס"ל תחלתן אע"פ שאין סופן י"ל דהיינו כשבדקה א"ע גם ביום השמיני ומצאה טהור כדאיתא בגמ' דבכה"ג מיירי רב. משא"כ אם בשמיני מצאה טמא משמע דלא עלו לה הז"נ. הרי היא חמורה מנדה דאפי' אם לאחר זמן בדקה ומצאה טמאה מ"מ לא נגרע החזקת טהרה כנ"ל. וכיון שכן י"ל דלהכי הוא דס"ל להתוס' שסופרת ז' אינו תולה בימי נדה אבל בשא"ד שתולין בו כתם י"ל דמודו התוס' דתולין גם תוך ז' נקיים דאין לומר דאת"ל דתולין כתם בשא"ד א"כ גם בנדה תהיה תולה אע"ג דהיא ג"כ בחזקת טומאה כנדה מ"מ כיון דלא תקלקל את הנדה ע"י מה שתהיה תולה בה מש"ה תוכל לתלות. כיון דחברתה לא איכפת לה כלל זה שתהי' תולה בה. ולא שייך לומר מאי חזית דמקלקלת להך כו'. דזה אינו דהא בעלת הכתם תוכיח שאין תולין בה כתם אף ביום ראשון לכתמה דלא מקלקלינן לה כלל אפ"ה לא תלינן משום דמאי חזית לתלות בה יותר מבזו וה"נ י"ל כן בנד"ז דשניהם שוים בחזקת טומאה וא"כ מאי חזית לתלות בזו יותר מבזו. לכן אע"ג דלא מקלקלא לה כלל נסתפקו התוספות לומר דאין תולין והגם דהטעם דאין תולין בבעלת הכתם הוא משום דלאו מגופה קחזיא. משא"כ הכא אדרבה היא נדה אך התם ה"פ שהטהורה אינה תולה בבעלת הכתם כיון ששניהם קרוב לגדר א' שלא הוחזקו רואות מגופה וה"נ סופרת ז' אינה תולה בנדה ממש כיון דג"כ שניהם בגדר א' ממש בחזקת טומאה. וה"ז כמו טהורה לגבי בעלת הכתם ששניהם בגדר א' דמה"ט הוא דאינה תולה אע"ג דלא מקלקלה כלל לבעלת הכתם ע"י מה שתתלה בה וה"נ דכוותה. ולכאורה קשה על הרשב"א מדוע כ' דבימי ספירתה היא תולה כתם בנדה וצ"ל דאזיל לשיטתיה דכ' במ"ה דקפ"ג ע"א דסופרת ז' נקיים כשבדקה א"ע בתחלת ז"נ ה"ה בחזקת טהרה כו'. אכן באמת צ"ע דאפי' רב לא קאמר רק כשאח"כ בשמיני ג"כ מצאה טהורה משמע מקודם לזה עדיין א"ז חזקת טהרה. ומ"ש במ"ה ראיה מהרמב"ן שזה לשונו בדקה א"ע ביום ראשון ושוב לא בדקה טהורה וכן אם בדקה ביום השביעי או באחד מן השבעה ושוב לא בדקה הרי זו בחזקת טהרה שהרי בדקה והפסיקה קודם לכן עכ"ל. דלכאורה משמע מל' הרמב"ן דע"י בדיקה זו שביום ראשון לבד ה"ל חזקת טהרה אף שאח"כ לא בדקה א"ע כלל. אמנם באמת לשון הרמב"ן בהלכותיו כך הוא בדקה ביום ראשון או בשני או בשלישי ושוב לא בדקה בודקת בשעת טבילתה ודיה. הרי יש בדיקה בסוף ג"כ ועדיף מבדיקה ביום שמיני. משא"כ אם לא בדקה א"ע כלל לא בשעת טבילתה ולא אח"כ י"ל גם לרב לא הוחזקה בטהרה וא"ת א"כ תחלתן אע"פ שאין סופן גרע מסופן אע"פ שאין תחלתן דבתחלתן צריך ג"כ בדיקה יום ח' או בשעת טבילתה ולא די בתחלתן לבד ואילו בסופן די בזה לבד י"ל התם מה שהפרישה בטהרה לפני ז' נקיים מהני לסופן ויש בדיקה בתחלה וסוף. משא"כ בתחלתן אע"פ שאין סופן לא מהני ההפרשה בטהרה שהיא בדיקה הסמוכה לחברתה כו' וכיון דהכי הוא שאינה מוחזקת בטהרה בבדיקת יום ראשון לבד עד שתבדוק ג"כ ביום השביעי או ביום השמיני. א"כ איך תהיה תולה בנדה. דמאי חזית. דהרי ספק שקול הוא. מאחר שהיא בחזקת טומאה עדיין כמו הנדה ובספק שקול אין תולין כמו דאין טהורה גמורה תולה בבעלת הכתם משום דחשבינן לבעלת הכתם לענין זה בחזקת אינה רואה כמו הטהורה וה"ל ספק שקול ולכן אין תולה בה אע"ג דלא מקלקלא לה מאומה. ועכצ"ל דל"ד לשני קופות. אחת של חולין כו' או לשני בתים בדוקים וכמש"ל (וע' תוס' ד"ס ע"א סד"ה באנו וא"ת מאי שנא משני קופות כו' בנדה גמורה כו' וקשה מבעלת הכתם בראשון שלה דאין מפסידה לה כלום בתלייתה ואפ"ה אינה תולה לכן עכצ"ל דל"ד לב' קופות מטעם שכתבתי לעיל דהכא באנו להמשיך ההיתר לזו מחברתה משא"כ התם) דהכא לא מהני מה שהספק שקול. אלא בעינן ג"כ שחברתה תהא עלולה לראות יותר וכיון שכן סופרת ז' שהיא ג"כ עדיין בחזקת טומאה כמו נדה ואפילו אם הנדה עלולה קצת יותר מ"מ נק' ספק שקול מאחר שזו היא ג"כ בחזקת טומאה וכמו בעלת הכתם לגבי הטהורה גמורה אע"פ שזו טהורה גמורה ובעלת הכתם טמאה (דבשוק של טבחים לא עברה האי דם מהיכא אתיא). מ"מ כיון דמדאורייתא היא טהורה נקרא ספק שקול וא"כ אף דסופרת ז' לא מפסידה להנדה בתלייתה כלום אפ"ה אין תולין: