ה

והנה התוספות דף ס' ע"א ד"ה תולה כ' מספקא ליה להר"י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל ולא טבלה תולה בלא ספרה כלל בין בנדה בין בטמא מת ושבילי דשמעתין לא איירי אלא בטהור וטמא עכ"ל. וצ"ל דספיקא שלהם הוא שמא בתוך ז"נ כיון דעדיין לא הוטהרה היא בחזקת טמאה ולכן לא תלא כלל אפי' בנדה ולפ"ז ה"ה בכל דבר שתולין בהן הכתמים י"ל דאינה תולה רק בימי טהרה ולא בספירת ז"נ. ויפרשו המשנה דלעיל דל"ט אבל ימי הזב והזבה וש"י כנגד יום הרי אלו בחזקת טומאה כפשוטו דעד שטבלה היא בחזקת טומאה וקשה דהא תנן הזב והזבה שבדקו א"ע ביום ראשון וביום שביעי כו' רא"א ה"ה בחזקת טהרה אלמא כיון שבדקה א"ע יום שביעי היא בחזקת טהרה אפי' לימים שבינתיים שלא בדקה מכ"ש דהיא בחזקת טהרה עכ"פ אחר בדיקת יום הז' אף שלא טבלה עדיין. ולפ"ז אפי' בסופרת מקצת לרב דס"ל תחלתן אע"פ שאין סופן י"ל דעי"ז אתחזקה בטהרה והמשנה דתנן הרי אלו בחזקת טומאה מיירי אם לא בדקה א"ע עדיין בתחלתן. מיהו י"ל התוס' ס"ל דהן בחזקת טהרה לר"א נגד החשש שלא בדקו אבל אם מצאו כתם גרע טפי דשור שחוט לפניך. אלא שבאת לתלות ואין תולין תוך ז' נקיים. מיהו הרשב"א בתה"א דקע"ט ע"ב כ' וז"ל פעמים שהיא תולה אפילו בעצמה כיצד הרי שלבשה חלוק כשהיא נדה ולא בדקתו עכשיו ולבשתו בימי טהרתה או בספירת הנקיים שלה ה"ז תולה בנדתה עכ"ל. מבואר דס"ל להקל בספיקא דהתוספות וכ' המל"מ פ"ט מהא"ב הכ"ט (ד"ה ודע שהתוספות בד"ה תולה) דקיי"ל כהרשב"א חדא דכתמים דרבנן ואזלינן בתר המיקל ותו דלא שבקינן ודאי של הרשב"א משום ספיקן של התוס' ומש"ה מרן ז"ל לא הביא דברי התוספות הללו עכ"ל. ולכאורה נ' עוד טעם לפסוק כהרשב"א דהא סה"ת סי' צ"ב והמרדכי והגמי"י כולם לא ס"ל כהתוספות מדכתבו וז"ל ואם סופרת ז' נקיים משלשה ימים ואילך נראה דתולין במכה (והיינו אפילו במכה שאינה ידועה אם מוציאה דם וכן במכה שחיתה רק שיכולה להגלע ולהוציא דם כמבואר בסה"ת בסימנים ע"ש דתולין לאחר ג"י כדרך שתולין כתם שבימי טהרתה) ואינה סותרת אבל צריכה שתראה ודאי שפסק דם המקור ולכך צריך שיהיה שלשה ימים הראשונים של ספירה נקיים לגמרי עכ"ל. ואלו להתוספות כמו דאינה תולה בנדה כ"ש דאינה תולה במכה שיכולה להגלע כו' אלמא סה"ת וכל הפוסקים הנמשכים אחריו לא ס"ל כחומרת התוספת. ומיהו מה שהחמירו שלא לתלות תוך ג"י י"ל שזה נמשך להם מצד ספיקו דהתוספות הנ"ל ע"כ מחמת ספק זה החמירו תוך ג"י והקילו אחר ג"י וזכר לדבר דבכל מקום שיש ענין ז' ימים אזי חמור השלשה ימים הראשונים מן הארבעה אחרונים כמו גבי אבילות מחמירים יותר בג"י הראשונים. ובגמ' בשבת פ' מפנין דקכ"ט אמרי נהרדעי חיה ג' ז' כו' הרי דלענין פתיחת הרחם דיולדת ג"כ מחלקינן בין ג"י הראשונים לארבעה האחרונים. לכן י"ל שכעין זה פסקו הסה"ת וסיעתו גבי ז"נ דג"י הראשונים צ"ל נקיים לגמרי לידע שכבר פסק דם המקור והרשב"א לא ס"ל כלל סברא וחומרא זו ג"כ וס"ל דתולין אפי' בג"י הראשונים שהרי לא חילק כלל. והנה בין להרשב"א בין לסה"ת צ"ל דהא דתנן דל"ט אבל ימי הזב והזבה וש"י כנגד יום הרי אלו בחזקת טומאה היינו כשלא בדקה א"ע לכל מר כדאית ליה ר"ל לר' אליעזר ביום ראשון וביום שביעי כו'. אבל כשבדקה א"ע לכל מר מהנך שלשה תנאים כדאית ליה הרי היא בחזקת טהרה ולכן הכתמים שמוצאה יכולה לתלות כמו ע"ד שהיא תולה בימי טהרתה. וע' לקמן אות ז' נת' די"ל דתולין בכתמים אף אם אין חזקת טהרה ממש:

והנה הס"ט בסי' קצ"ו ס"ק ל"ד הביא שהאחרונים כ' שדין זה דסה"ת אין לו שורש בגמ' וכ"ה בצ"צ סי' ס"ה ולפמ"ש כיון שהתוספות נסתפקו ולא הכריעו אם תולין כתם אפי' בכל הז"נ א"כ הרי יש לזה שורש גדול ועוד דלתלות בנדה ה"ז כמו לתלות במכה הידועה שמוציאה דם. וכ"כ הס"ט שם. אפ"ה נסתפקו התוספות וכ"ש שאין תולין בשא"ד שתולין בהם כתמים וגם עפ"ז יש ראיה לדעת הש"ך סי' קצ"ו ס"ק י"ג דלסה"ת אין תולין תוך ג"י אף במכה שמוציאה דם לפמ"ש דהסה"ת הכריע כן ע"פ ספיקו דהתוספות והתוספות נסתפקו אם תולה בנדה דה"ל כידועה שמוציאה דם אף שהס"ט בשם המל"מ חילק בין מכה הידוע שמוציאה דם לימי נדה היינו לדעת רמ"א וגם ע"ז לא הסכים הס"ט שם. אבל בדברי סה"ת י"ל כמ"ש: