ד

אלא דאף שיש לחלק כן. מ"מ צריך להבין כיון דמ"מ כאן ג"כ מידי ספיקא לא נפקא שאפי' היו שתיהן טהורות שלבשו חלוק א' ונמצא עליו כתם יש כאן ספק שקול ממש על כל אחת. וה"ל ספיקא דרבנן ולקולא. וצ"ל הא דמ"מ שניהן טמאין כדתנן שלש נשים שלבשו חלוק א' כו'. היינו משום דה"ל כאלו שניהם באו לישאל בבת אחת. וכן מבואר בהרשב"א בתה"א דקע"ח ע"ב בשם רבותינו הצרפתים וע' בפליתי סי' קי"א סק"ח דאפילו באו בזה אחר זה ה"ל כבאו בבת א' כו'. מיהו בנד"ז שא' מהן בעלת הכתם ולא שייך שאלה עליה א"כ ה"ל ספיקא דרבנן ורק א' בא לשאל. והש"ך בנקוה"כ סי' ק"צ סכ"ה באמת מטהר ודבריו תמוהים דזהו נגד דין הש"ס והש"ע סעי' מ"ג דאין תולין כתם בבעלת הכתם. וראיתי שהס"ט סי' ק"צ סכ"ה השיגו בזה. וצ"ל דאע"פ שהוא ספק שקול מ"מ כיון שעיקר מקום הספק הוא מצד די"ל שהכתם בא מהשני' לכן א"א להתיר ע"י ספק זה די"ל מאי חזית כו'. והגם דלא איפכת לה להשני' כיון דבלא"ה יושבת על כתם אנן איכפת לן דכתם דשניה כיון דלאו מגופה חזיא לא מהני ולכן א"א לתלות בשני' יותר מזו דמאי חזית לומר שכתם זה בא ממנה יותר מזו שאינה מוחזקת לראות יותר מזו. משא"כ בספק הבא ע"י דבר אחר שפיר מטהרין הטהור ותולין הקלקלה במקולקל כמו בנפלה ג' לוגין מים שאובים לא' משני מקוואות שאין בהם מ' סאה דאם א' כבר נפסלה תחלה ע"י ג' לוגין מ"מ תולין לומר למקום שנפלו ראשונים נפלו שניים ומטהרים המקוה השניה מספק כמבואר בש"ע סי' ר"א סעי' ע"ב. והיינו משום דלא מפיסול של זאת נמשך היתר האחרת רק מצד שיש ספק אם נפלו בה ג' לוגין או לא וכנ"ל משני בתים בדוקים וכ"ש הכא דה"ל א' כבית שאינו בדוק רק די"ל שיומשך ריעותא ע"י ספק דמקוה השניה דמאי חזית כו' וכיון דהיא פסולה בלא"ה לא נמשך ריעותא ממנה ונשאר הספק במקומו. משא"כ הכא דמקום ספק זה הוא שמא מהשניה בא הכתם ע"ז אמרינן מאי חזית כו' אע"ג דלא איכפת לה כו':

ואפשר להעיר לזה ממשנה ג' פ"ה דטהרות דתנן התם שני שבילין אחד טמא וא' טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות ונאכלו הזה ושנה (הזה בשלישי ושנה בשביעי) וטבל וטהר והלך בשני ועשה טהרות הרי אלו טהורות. אם קיימות הראשונות אלו ואלו תלויות (אף ע"ג דבשנים שהלכו מוקמינן כל חד בחזקת טהרה כדתנן לקמן משנה ה' הכא גבי חד בתרי זימני לא שייך לטהר בקיימות דאפילו בשנים כשבאו לישאל בבת אחת טמאין. דחד אפי' בזה אחר זה כבבת אחת דמי. הר"ש והרע"ו) אם לא טבל בינתיים הראשונות תלויות והשניות ישרפו (דודאי טמא היה כשנעשו). והקשה התוספות חדשים למה ראשונות תלויות כיון דשניות ישרפו ה"ל כאילו אינן ובתוספתא שנינו באמת טהורות הביאו הר"ש. ונ"ל כו' ותירוצו דחוק. ובמל"מ פי"ט מהאה"ט הנזכר לקמן משמע שמהתוספתא שהביא הר"ש אין מוכרח כן ע"ש. והתו"ח לא עיין שם. והרא"ש שם כ' אע"ג דשנים עומדות לישרף ולהתבער מן העולם לא מוקמינן לקמייתא אחזקתייהו כיון דהשתא מיהא איתנהו שניות. דכל זמן ששניהם בעולם א"א לטהר שום אחת מהן עכ"ל. ואין תירוצו מובן דהא קיי"ל דטהור וטמא שהלכו בשני שבילין תולה טהור בטמא והיינו אף שניהם עשו טהרות ובאו לישאל כאחד. כדאיתא בנדה דף סמ"ך ואפילו בטהור ותלוי הדין כן וא"כ ה"נ לפחות הוה כטהור ותלוי שהלכו בשני שבילין שהרי קודם שהלך בשביל הראשון היה טהור. וא"כ הילוכו בשביל הראשון הוא דין טהור שהלך ולאחר שכבר הלך בטהור י"ל שדינו כתלוי וכשהלך בשביל השני ה"ל דין תלוי שהלך וא"כ ה"ל כטהור ותלוי שהלכו בשני שבילין. מיהו י"ל הכא אין דינו כתלוי דקודם שהלך בשביל השני היה טהור דהא מספק מוקמינן ליה אחזקת טהרה. וע' בגמ' מס' עבודת כוכבים דל"ז ע"ב הא מיא כו' ובהרמב"ם פט"ו מהאה"ט ה"ט. וי"ל מ"מ אינו נקרא תלוי. אך עכ"ז לאחר שהלך בשביל השני נעשה ודאי טמא וא"כ ה"ל כדין טהור וטמא שהלכו בשני שבילין. דיש לטהר הטהור וה"נ ראוי לומר דהראשונות טהורות. שהרי הן באו מטהור שהלך בב' שבילין והשניות באו מטמא שהלך כו'. וכן מצאתי שהעיר המל"מ פי"ט מהאה"ט ה"א סד"ה עוד ראיתי בתוספתא הביאה הר"ש. ולתרץ המשנה י"ל שיש שני חילוקים מדין טמא וטהור שהלכו בשני שבילין. לדין זה דאם לא טבל בינתיים. הא' דהתם היה הטמא טמא קודם שהלך בשביל זה ע"כ מטהרינן הטהור דאין ראוי שמן הטמא יומשך ריעותא להטהור דה"ל כמאן דליתא כיון שאף קודם הילוכו בשביל הזה היה טמא וא"כ אין עליו שום שאלה. וה"ל רק כדין טהור שהלך באחד משני שבילין. משא"כ הכא שאדם זה קודם שהלך בשביל השני היה לו דין אדם טהור אלא ע"י שהלך בשביל השני נעשה ודאי טמא. א"כ כיון שעכשיו בא לשאול על טהרות הראשונות ג"כ אין לזה דין טהור וטמא שהלכו בשני שבילין כא' דין טהור וטהור. שהרי קודם שהלך בשביל השני טהור היה והרי רב חסדא ס"ל דלרבי אפי' טמא וטהור שהלכו בשני שבילין שניהם טמאים (ע' מהרש"א שם לפרש"י דהיינו אפילו טמא שלא ספר כלל וכ"ד הרמב"ן והר"ן). א"כ אף לרב אדא י"ל דדוקא כשהיה טמא קודם שהלך. ולא כשהיה טהור קודם ההליכה. שאז י"ל דלכ"ע אינה תולה והיינו דין מתניתין דאם לא טבל בינתיים כו'. והחילוק השני י"ל דדוקא בשנים שהלכו מטהרינן ולא באדם אחד אף שהוא כשנים א' טמא וא' טהור. דמ"מ כיון שהוא אדם אחד גרע טפי. וזכר לדבר מהא דאיתא פרק המדיר דע"ג ב' מחלוקת בטעות שתי נשים אבל בטעות אשה אחת כו' ע"ש. ובענין אשה אחת כעין שתי נשים דאשה א' כעין שתי נשים לא הוה כשתי נשים ממש. והנה ביאור ענין זה י"ל כך דלכאורה צ"ל דברי רב חסדא דאומר לרבי טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אין תולה טהור בטמא. האם יחלוק רבי על ר' יהודה ור' יוסי דמשנה ה"ו פ"ה דטהרות דלשניהם אם באו לישאל זה אחר זה טהורים. והכא אף שבאו לישאל כאחת ה"ל כזה אחר זה כיון דעל הטמא אין שום שאלה לפרש"י דמיירי בטמא שלא ספר כנ"ל. וע"כ צ"ל דס"ל לרב חסדא דמ"מ כיון שבאו לישאל בבת אחת אם תטהר הטהור ה"ל כאלו אתה מחזיק טומאה ודאית על שביל השני שהלך בו הטמא וזה א"א דהשני שבילין שניהן שוין בחזקתן. ואף שמצד האדם יש לתלות הטומאה בהטמא מ"מ מצד השבילין עצמן אי אפשר ולרב אדא י"ל כיון על האדם הטמא אין כאן שאלה א"כ אין דנין על השביל השני כ"א על האדם הטהור שהלך באחד משני שבילין אלו. וזה שייך לומר כשהיה טמא קודם שהלך בשביל השני אבל בדין משנתנו שלא נעשה טמא רק ע"י שהלך בשביל השני א"כ א"א לטהר הראשונות כ"א ע"י טומאת שביל השני שתחזיקו לאדם זה שהלך בו לודאי טמא. וזה אי אפשר דשני השבילין שניהן שוין. וא"א לטהר א' יותר מהשני ועוד שהרי מצד הילוכו בהשני לבד היה טהור א"כ ע"כ מה שנעשה טמא זהו מצד שמזכירין לו הילוכו בשביל הראשון וכיון דשביל הראשון גורם עכשיו לעשותו טמא אי אפשר לטהר הטהרות שנעשו בו אם קיימות הן דכיון שלגבי טהרות השניות אתה מחזיק שביל הראשון לטמא א"א להחזיקו לטהור לגבי טהרות הראשונות. ואינו דומה לטמא וטהור שהלכו בשני שבילין דהטמא היה טמא מקודם השבילין כו' ע"כ יש להחזיק השביל שהלך בו הטהור לטהור: