ג

ואאזמו"ר נ"ע בסי' ק"צ סמ"ג ס"ק פ"ו הקשה שיש קושיא ע"ז מדין ב' בתים בדוקים שבגמרא דפסחים ד"י ע"א דאם באו לשאול זה בפ"ע וזה בפ"ע אמרינן ליה לכל חד אי אתה צריך לבדוק. וא"כ תלינן באידך דאינו בא לשאול וא"כ כש"כ כאן שיש לטהר זו הטהורה כיון דבעלת הכתם לא תבוא לשאול כלל. ולכאורה מזה ראיה להט"ז סי' ק"צ ס"ק י"ז דמחלק בין שני שבילין ושני בתים הנ"ל דבספק אזלינן לקולא. אבל בכתמים כל שאין בו לתלות בשום דבר הוי ספיקו טמא כו' ע"ש. אלא דהנקה"כ חולק שם אהט"ז. ולפע"ד אפשר לתרץ דגבי ב' בתים ג"כ אין היתר בית זה נמשך מבית השני רק מצד עצמו שיש ספק אם העכבר נכנס בו או לא. דאע"ג דאת"ל לא היינו שנכנס בבית השני מ"מ אין הבית השני גורם הטהרה רק העדר כניסת העכבר בבית זה והרי העדר זה הוא שייך גם אם לא הי' הספק מצד שנכנס בבית השני רק ע"ד ספק על ספק לא על דכש"כ שהי' טהור כמ"ש בגמ' שם. וא"כ אין נמשך כלל טהרת בית זה מבית השני רק שבאנו לומר שלא יקלקל לו ספק דבית השני ע"ז אנו אומרים דכל שלא בא בעל הבית השני לישאל אינו מזיק וה"ל בית של הנשאל כספק על ספק לא על וכן הוא גבי ב' קדירות דסס"י קי"א דדומה לשני בתים הנ"ל. משא"כ הכא דהתירא וטהרה של זו באנו להמשיך מבעלת הכתם ממש לתלות הכתם בה זה לא תלינן ואף שלא באה לישאל א"א להמשיך ממנה טהרה לזו כיון דאינה מוחזקת לראות. דזה לא דמי כלל לב' בתים הנ"ל דשם ספק זה שעל בית הנשאל הוא מצד שמא לא על בו העכבר ואין מההכרח לענין זה בית השני. משא"כ הכא בעלת הכתם גורמת ספקה של זו: