א

(נדה דף ס' ע"א)ת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה כו' דברי רשב"ג רבי אומר אינו תולה ופסקו הרמב"ן והרשב"א והר"ן בחי' והרא"ש והטוש"ע סי' ק"צ סעיף מ"ב כרשב"ג. אבל הרמב"ם פ"ט הכ"ט פסק כרבי. גם הרשב"ץ בפסקי נדה שלו הביא ב' הדעות. וגרסינן תו אמר רב חסדא טמא וטהור כו'. מתקיף לה רב אדא כו'. והנה התוספות ד"ה טמא וטהור פי' דמיירי בטמא שספר קצת וה"ה בזבה שספרה מקצתה כמ"ש בד"ה באנו וס"ל לרב אדא דאפילו לרבי תלינן בה ולא פליג ארשב"ג רק דאין תולין בה כשגמרה ספירתה ולרב חסדא פליג רבי גם בכה"ג כיון דמקלקלא לה שתצטרך לספור מחדש והימים הראשונים יפלו א"כ מאי חזית. ושניהם מודים (היינו רב חסדא ורב אדא) דבטמא שלא ספר כלל גם לרבי תולה בו הטהור כיון דלא מקלקל ליה כלל. וכן הביא הרשב"א בשם י"מ הובא לשונו במל"מ פ"ט הכ"ט (בד"ה תו אמרינן התם אמר רב חסדא) רק בטעמא דרב אדא דקאמר מאי נפקא לה מינה פירוש התוספות דלא קרי לה הפסד (מה שמקלקלא לה הימים שספרה) כיון דלא סתר הכל. והרשב"א כ' כיון דטמא הוא (ר"ל שעדיין לא ספר כל הז"נ רק ג' או ד' ימים) ואי אפשר לו לטבול כו' תולין בו כו'. ולכאורה יש נפ"מ בין הטעמים לענין סופרת ז' בליל שביעי שלה דלהרשב"א תולה בה אף לרבי לפ"ד רב אדא דהא א"א לה לטבול כעת בלילה. משא"כ להתוספות דהרי סתרה כל ז' א"כ ה"ל סותרת הכל ואפשר גם לתוספות לא חשיבה סותרת הכל דהא לא עבדה שימור עדיין ביום השביעי והרמב"ן והר"ן בחי' השיגו על שטה זו שא"כ היה רב חסדא מפרש טמא בשני שלו או בשלישי שלו א"ו מיירי אפי' בראשון שלו וס"ל לרב חסדא דלרבי אין תולין בו אע"ג דלא מקלקל ליה כלל ול"ד לשומרת יום כנגד יום בראשון שלה דתולין בה לכ"ע דהתם אין הטעם משום דתולין קלקלה במקולקל היכא דלא מקלקלא ליה דרבי לית ליה האי סברא כלל אלא משום שהוחזקה להיות רואה אבל בטמא וטהור שהלכו בשני שבילין אין הטמא מוחזק יותר לילך בשביל הטמא כו'. ורב אדא ס"ל דטעמא דרבי דמודה דתולה בראשון שלה משום דס"ל דתולין את הקלקלה במקולקל כל היכא דלא מקלקלא ליה טפי ואע"ג דליכא חזקה הלכך ה"נ בראשון מודה. ומיהו לרב אדא ג"כ אינה תולה לרבי בסופרת שבעה בשלישי או ברביעי שלה דהא מקלקלא לה טפי. משא"כ לשטת התוספות והרשב"א תולה לרבי ג"כ לפ"ד רב אדא בסופרת שבעה בשלישי או ברביעי ואפילו בששי שלה כנ"ל. והנה מהרש"א כ' דרש"י ג"כ מפרש דפלוגתא דרב חסדא ורב אדא היינו בטמא בראשון שלו. וזה כשטת הרמב"ן והר"ן הנ"ל ומשמע כן מדפירש"י מאי נפקא ליה מינה אי תלית בה משמע דמיירי בענין דלא מקלקלא ליה כלל דאל"כ ה"ל לפרש כדתירץ התוספות ע"ז ולא לסתום. והנה המהרש"א כ' דהטעם שהתוס' מאנו בפי' זה הוא מהך דב' קופות (שהביאו התוספות סוף ד"ה באנו) דאמר חולין לתוך חולין נפלו שמזה מוכח דע"כ טעמא דרבי משום קלקול דהא התם ג"כ אין התרומה מוחזקת יותר לנפול בקופה של תרומה כו'. וא"כ איך יתרץ זה רב חסדא כו'. ולפע"ד יש קושיא עצומה יותר דהא מבואר בפסחים ד"י ע"א דאפילו בשני טהורים כה"ג שהלכו בשני שבילין א' טמא וא' טהור אם היה כל א' בפני עצמו בא לישאל עליו לבד היו שניהם טהורים הגם שא"א לתלות בחבירו יותר ממנו מ"מ ה"ל ספק טומאה ברה"ר דטהור ורק בבאו בבת א' או בבא לישאל עליו ועל חבירו שניהם טמאים. והכא כיון שהא' טמא אפי' באו שניהם בבת א' הרי אין שייך שום שאלה על הטמא אם הוא בראשון שלו. וא"כ אמאי לא יאמרו להטהור שהוא טהור דהא ה"ל כבא לישאל על עצמו לבד. וע"כ מוכרח לומר כפי' התוספות דמיירי בטמא שספר קצת דלכן שייך שאלה עליו ג"כ אם צריך לספור מחדש או לא. ואולי מיירי בענין דשייך שאלה עליו כגון שאם הלך בשביל הטמא הוסיף טומאה על טומאתו שמקודם היה ראשון לטומאה ואם נטמא בשביל הטמא יהיה אב הטומאה. אך ז"א דהראשון לטומאה אינו טמא רק טומאת ערב ואולי מיירי כשמתחלה היה טמא אב הטומאה שמד"ס כו' וצ"ע בדיני טומאה וטהרה. וע' במס' טהרות פ"ה מ"ג אם לא טבל בינתיים הראשונות תלויות והשניות ישרפו דעכ"פ ה"ל כמו טהור וטמא שהלכו בשני שבילין כו'. וא"כ אמאי הראשונות תלויות וע"ש בתוספות חדשים שהקשה כן ותירוצו דחוק לכן י"ל רבי אליבא דרב חסדא ס"ל כמשנה הנ"ל: