ו

אך מעתה חל עלינו חובת ביאור ישוב הקושיא שהביא הס"ט בשם המע"צ מהא דלכ"ע אם לא בדקה בכל הז' וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו ששה. יעו"ש רס"ק ח"י. אך באמת הרי מבואר שם בדבריו ג"כ בסוף איך שא"א לומר הטעם משום דבעינן שתתן דעתה לספירת ז' נקיים ור"ל מתחלת הז' נקיים דהיינו מיום הראשון כו' דהרי הברייתא דטועה מנגדתו דלא היו לה ספורים כלל ואפ"ה מטבלינן לה לר"א אליבא דרב עכ"פ כנ"ל. ותו דהא כתב בעצמו דהראב"ד והרשב"א ס"ל גבי ברתיה דר"ח דלא ספרה כלל ואפ"ה עלו לה לז' נקיים כל שהיה בדיקה בסופן. ומה שנדחק לחלק בין זבה דאורייתא לדרבנן הוא דוחק עצום. ועוד דא"כ לדבריו עכ"פ ג"כ אפשר אין להחמיר כ"כ בנשי דידן דספק זבות נינהו הגם שאין דומה ספק לדרבנן. אבל מ"מ בלא"ה דבריו דחוקים ביותר. לכן נלע"ד דההכרח לומר שיש בזה טעם אחר. ומקודם נעמוד על לשון הפוסקים בזה. וז"ל סה"ת סס"י פ"ח. אבל אם בדקה עצמה לערב של יום שפוסקת בו כדי להפסיק בטהרה ולמחרת שהוא יום ראשון לא בדקה וגם יום השביעי לא בדקה עד יום השמיני בזה אפי' רב מודה דאינו מועיל כלום דהא הכא לא תחלתן איכא ולא סופן איכא עכ"ל. ועמש"ל אות ב' ל' הרמב"ן בזה. וז"ל חי' הר"ן ומ"מ נ' אליבא דרב דוקא בתחלתן או בסופן. אבל אם לא בדקה בהן כלל אלא שבדקה בח' אינו עולה לה משום סופן צריכה לספור ז' מח' ואילך עכ"ל. והנראה מדבריהם שלא רצו להקל יותר מהמבואר בגמ' שהיקל רב. דהא בלא"ה ר"ח פליג עליה א"כ אין להקל יותר ממה שמצאנו שהתיר רב ואנו לא מצאנו לרב בתרייתא שהקיל רק בשהפסיקה בטהרה ובדקה עצמה ביום הז' שהוא יום הח' מבדיקת ההפסק טהרה. דהכי אמר סופרתו למנין ז'. ואקשינן רב ככותאי אמרה ומשנינן לבר משלישי יעו"ש. וק' דא"כ לל"ל סופרתו כיון דמנין הז' הוא חוץ מיום ההפסק. ע"כ נ' דנהי דאינו מן המנין. מ"מ בדיקה שהיה בו מועלת להחזיק בטהרה תחלתן דז' נקיים כאילו בדקה א"ע ביום הראשון מהם. וזהו דקמ"ל רב וא"כ בעי' שהז' נקיים יהיו סמוכים ממש לבדיקת ההפסק טהרה דאז בדיקת ההפסק מצטרפת עם בדיקת הז' וזהו דקאמר סופרתו כו' ולא שהוא מימי הספירה. רק דבדיקה שבו אנו רואים כאילו היתה ביום המחרת שהוא יום הראשון מן הז' נקיים. רק דקמ"ל רב דא"צ בדיקה ביום הא' מהז' ממש אלא סגי בסופן דהיינו ביום הז'. אבל מ"מ ה"ט שהרי בדקה א"ע ביום ההפסק טהרה שהיה סמוך ממש להז' נקיים כדקאמר סופרתו כו'. וז"ש הרמב"ן אפי' ביום ז' בלבד ה"ז בחזקת טהורה שהרי בדקה והפסיקה קודם לכן וק' אמאי יהיב האי טעמא אבדקה א"ע ביום ז' לבד הא גם בבדקה א"ע ביום א' ויום ז' פסק דבעינן הפסק טהרה. א"ו הפי' כך דהתם אין ההפסק טהרה פועל לנו רק בשביל להחזיק בטהרה לילה הראשונה דתחלת הז"נ. אבל מיום א' ואילך הם מוחזקים בטהרה ע"י בדיקה דיום הראשון. משא"כ הכא שלא בדקה א"ע עד יום הז' אין הז' מוחזקים בטהרה ע"י בדיקה של הז' לבד רק ע"י צירוף בדיקת ההפסק טהרה. דמרב לא שמעינן רק דבדיקת ההפסק מהני כמו בדיקה דיום הראשון ומעתה דון מינה ומינה מה בדיקת יום א' מהז' נקיים היינו סמוך להן ממש כך בדיקת ההפסק צ"ל סמוך להן ממש עכ"פ דהיינו שיהיו ששה ימים בין ההפסק לבדיקה דיום הז' אבל יותר מזה לא שמעינן ליה לרב להקל. ואנו אין לנו רק מה שהתיר רב. דהיינו דוקא בסמוך ממש להז"נ כדקאמר סופרתו כו':

קיצור. מה שהקשה הס"ט א"כ אמאי בדיקת יום ח' לא מהני זהו משום דלא הקיל רב כ"א ביש ששה ימים בין בדיקה דהפסק טהרה ובדיקת יום השביעי דר' חנינא לא התיר רק כשיש חמשה ימים בינתיים כמ"ש הסה"ת כנ"ל סעיף ה'.ורב הוסיף להקל גם כשיש ששה ימים בינתיים ושגם בדיקת הפסק טהרה עולה במקום בדיקה דתחלתן לכן יותר מזה א"א להקל: