ג

וכן פסק ג"כ הרא"ש והטור וכ"פ ג"כ רי"ו נכ"ד ח"ב והרא"ה וכן פסק ג"כ הרשב"ץ סוף נדה אך הרב"י בסי' קצ"ו הביא דעת הסמ"ג שכ' שאין פסק זה מבורר וראוי להחמיר וכ"ד סה"ת והאגור בשם תוספות פ"ק דביצה והגמי"י בשם הרמב"ן ורבינו שמחה. ולכך פסק שאין להקל. והנה הגם כי כבר נתבאר דהרמב"ן אדרבה ס"ל להקל והמקילים הם רובם דרובא ה"ה הרמב"ם והראב"ד והרז"ה והרשב"א והרמב"ן והר"ן והרא"ש והרא"ה והטור ורי"ו והרשב"ץ וכן נוטה דעת הסמ"ק והמחמירים הם סה"ת וסמ"ג והאגור בשם תוס' ור"ש מ"מ ודאי אין להקל ח"ו נגד פסק הב"י. וע' בגיטין דס"ג ב' ג"כ פליגי רב ור' חנינא ושם יש הרבה פוסקים כר' חנינא. אך כ' שם הטעם משום דבגמ' משמע דאמוראי ס"ל כוותיה ובנ"ד הוא להיפוך כנ"ל. והנה מקור דברי הסמ"ג לקוחים מסה"ת (דלא כדמשמע בב"י שסה"ת העלה כד' הסמ"ג וכנודע שהסמ"ג לקח מסה"ת שהיה קודם לו) סי' פ"ח וכ' וז"ל ולכאורה נראה דהלכה כרב דהא מקשה על רב משמעתא דטועה כו' ומשני מי לא אוקמינא כר' עקיבא דבעי ספירין לפנינו כו' משמע דלר' חנינא הוה ניחא ליה למקשה דאתיא אפי' אליבא דר' אליעזר דשרי הכא אסור דבעינן תחלתן וסופן ובטועה תחלתן ליכא לפנינו. ולא מוקי לה אפילו כר' אליעזר וכר"ח דאסר א"כ משמע דסבר התלמוד דלר"א דהלכה כמותו לא בעינן ספורין לפנינו. א"כ אם בדקה יום שביעי אבל יום ראשון לא בדקה טהורה כו' אמנם יש לדחות דאף לר' חנינא לא אתיא כר' אליעזר דכיון דשרי בדיעבד אף מדרבנן בלא בדיקת כל הג' ימים רק יום א' ויום ז'. א"כ יתיר מן התורה בדיקת יום א' אף השביעי לבדו כן פי' מורי ר"י עכ"ל. זכינו לדין דאף ר"י בעל התוספות המחמיר כדברי ר"ח הוא רק מדרבנן. אבל מדאורייתא ס"ל לר"ח ג"כ כרב דסגי בסופן אע"פ שאין תחלתן וא"כ לא נשאר בהמחמירים לחוש לדאורייתא רק סה"ת וסמ"ג ור"ש דהסה"ת כ' שאין לסמוך על דקדוק זה ור"ל שאפ"ל דלר"ח מדאורייתא בעינן תחלתן וסופן. ומ"מ כיון שכן בצרי להו מהמחמירים התוספות והרמב"ן והמקילים הם רובא דרובא. והנה דברי ר"י לכאורה צ"ל מנ"ל דלר"א רק מדרבנן צריך ג"כ בדיקת יום א' ונלע"ד דכוונתו דא"א לומר דספו"ל בעינן מדאורייתא לר"א. דאי איתא בדיקה ז' מעכבת מדאורייתא א"כ ביום בגדה"ו שלא בדקה א"ע בהן אין בהם ספו"ל עד בדיקת יום הז' אז איגלא מלתא למפרע דעלו לה יום בגדה"ו בז' נקיים ואין זה ספו"ל. וכיון דא"א לומר דר"א ספו"ל בעינן עכצ"ל הא דמצריך בדיקת א' וז' משום חזקת טהרה א"כ סברא טובה דזה רק מדרבנן ומדאורייתא די בהפסק טהרה עם בדיקת יום ז' דאתחזקה בטהרה עי"ז מעיקרא וסוף. ועוי"ל טעמו דר"י משום דמסוגיא פ' המפלת מוכח דרק רע"ק בעי ספו"ל ולא ר' אליעזר וכמש"ל ס"ב בשם חידושי הר"ן. וא"כ ממ"נ אם ר' חנינא לא ס"ל כסוגיא הנ"ל ראוי לפסוק כרב ולא כר' חנינא וכמ"ש לקמן בסמוך. א"כ כדי לפסוק כר' חנינא עכצ"ל דרק מדרבנן בעינן בדיקת תחלתן וסופן וכ"נ דעת הרא"מ בספר יראים סי' קצ"ג משמע דס"ל כמו שכתב ומנלן דכר"א קיי"ל דרב ס"ל כר"א דאמר בגמרא התם אמר רב נדה שהפרישה בטהרה לבד משלישי שלה סופרתו למנין שבעה ואמרינן פשיטא לא צריכה דלא בדק עד יום שביעי ואשמעינן דלר' אליעזר סופן אע"פ שאין תחלתן עכ"ל. מדהביא ראיה מרב דקיי"ל כרבי אליעזר משמע דקיי"ל כרב. ומ"ש תחלה וז"ל ואע"ג שלא בדקה אלא יום ראשון ויום שביעי בדיעבד טהורה דקיי"ל כר' אליעזר עכ"ל צ"ל זהו מדרבנן וכמ"ש סה"ת בשם ר"י. וכן באגודה פ"ק דנדה פסק כן בשם ר"י שצריך בדיקה יום ראשון ויום שביעי והרי ר"י ס"ל שזהו מדרבנן כנ"ל בשם סה"ת דאל"כ לא קיי"ל כר' חנינא:

קיצור. שרוב הפוסקים רובם ככולם ה"ה הרמב"ם והראב"ד והרז"ה והרמב"ן והרשב"א והרא"ה והרא"ש והר"ן והטור ורי"ו והרשב"ץ וכ"מ דעת הסמ"ק. כולם ס"ל דסופן אע"פ שאין תחלתן וגם ר"י בעל התוספות והרא"מ ס"ל דגם לר' חנינא רק מדרבנן בעי תחלתן וסופן. אבל מדאורייתא סגי בסופן אף שאין תחלתן כמו לרב. ולא נשאר בהמחמירים לומר דמדאורייתא יש ספק שמא בעינן תחלתן וסופן רק סה"ת והסמ"ג ור"ש: