ב

והנה גם מ"ש הס"ט דלמאן דמצריך תחלה וסוף טעמא משום דבעינן ספורים לפנינו ג"כ לא נ' כן לענ"ד ולכן צריך להאריך קצת. הנה בחי' הר"ן דס"ט כ' וז"ל לענין הלכה קיי"ל כרב כו' ועוד דסוגיין כוותיה דהא אוקימנא בפ' המפלת טועה דר' יוסי בר"ח כרע"ק ואם איתא דתחלתן וסופן בעינן למה לן לאוקמי כרע"ק הא שפיר אתיא כר' אליעזר אלא משמע דס"ל לתלמודא דלר"א בתחלתן או בסופן וקיי"ל כר"א עכ"ל. וכ"כ הרשב"א בתה"א דקפ"ב ע"ב וכ"פ הראב"ד בס' בעה"נ שער הספירה וכ"ד הרז"ה וכ"פ ג"כ הרמב"ן בהלכותיו פ"ב ה"ג וז"ל כל ז' הימים צריכה בדיקה פעם א' בכל יום בדקה ביום הראשון או בשני או בשלישי ושוב לא בדקה בודקת בשעת טבילתה ודיה. אפילו ביום ז' בלבד ה"ז בחזקת טהרה שהרי בדקה והפסיקה קודם לכן. ישבה לה כל ז' ולא בדקה וביום ח' בדקה אע"פ בהפסיקה כבר בטהרה קודם שתספור אין לה אלא יום א' ומשלמת עליו ששה וטובלת עכ"ל. ונ"ל לפרש דמ"ש אפילו ביום ז' בלבד כו' הוא ענין בפ"ע ר"ל שלא בדקה כלל לא ביום א' ולא ביום ב' כו' רק שביום ז' בלבד בדקה א"ע בדיקה א' ה"ז בחזקת טהרה דסופן אע"פ שאין תחלתן סגי וע"ז סיים שהרי בדקה והפסיקה קודם לכן ר"ל נהי דלא היה תחלתן מ"מ הרי הפרישה בטהרה ומהני הפרשה זו בצירוף סופן. אבל א"א לומר דקאי אבדקה ביום הראשון או ביום השני כו' ולא בדקה עוד עד הז' דהא כבר השמיענו במ"ש בודקת א"ע בשעת טבילתה ודיה והיינו סוף הז'. ועוד דא"כ למה הוצרך לומר שהרי בדקה והפסיקה כו'. ועוד דא"כ למה אמר אח"כ ישבה לה כל ז' ולא בדקה וביום ח' בדקה כו'. הלא אפי' בדקה ביום ז' לא מהני כיון שלא בדקה א"ע ביום ראשון כו'. ועוד דא"כ כיון שתחלתן וסופן בעינן א"כ היינו יום א' דוקא ויום הז' ולא יום ב' וז' וא"כ אמאי מהני או בשני כו' ובז'. א"ו ס"ל כראב"ד דתחלתן או אמצעיתן או סופן כל חד לחוד סגי וצ"ע על הב"י שכ' שדעת הרמב"ן כהסמ"ג דתחלתן וסופן בעינן וז"א כנ"ל. והנה כ"כ ב' הגמי"י וצ"ע שמא ט"ס וצ"ל הראב"ן אך לא מצאתי כלל מזה בהראב"ן פ"ק דשבת שכ' שם ה' נדה:

קיצור. בחידושי הר"ן הביא ראיה מפרק המפלת דלר' אליעזר לא בעינן ספורין לפנינו והיינו כרב ולא כר' חנינא. וסגי בתחלתן או בסופן וכ"ד הרמב"ן בהלכותיו פ"ב ה"ג ולא כמ"ש הב"י שדעת הרמב"ן כהסמ"ג: