ד

עוד נ' דהנה לכאורה יש קושיא על מה שהחמירו רז"ל אפי' בלא ראתה ד"ב לפמ"ש הרא"ש בטעם שחזרו ונמנו כו' שהחמירו בכל הנשים ליתן להם דין בוגרת שראתה משום דבעילת מצוה לכל מסורה. דמ"מ בלא ראתה ד"ב מהכ"ת יחמירו דממ"נ מ"מ אמרו שבוגרת אין לה רק בעילת מצוה משום שיוכל להיות שאין לה בתולים לכך אין תולים בבתולים וזה שייך כשנמצא ד"ב. אבל כשלא נמצא כלל למה יחמירו בזה אם אין לתלות בבתולים מהכ"ת נחזיק שהי' דם וחיפהו כו' וה"ה בנמצא פחות מכגריס על הסדין הי' הדין להקל ומאחר דגם בבוגרת שראתה הדין כן א"כ אין להחמיר כמ"כ בשאר נשים בכה"ג מאחר שהחמירו משום לתא דבוגרת כו' וצ"ל הטעם משום דבשאר נשים א"א להקל בזה דודאי יש להן בתולים אלא שחיפהו ושוב לא רצו לחלק בין שאר נשים לבוגרת שראתה. והיינו דווקא בפעם א'. אבל בפ"ב דבשאר נשים נמי אין שייך לומר שודאי הי' ד"ב שוב אין מקום להחמיר כלל. והנה אף לפמ"ש הרא"ש בפ"ק דכתובות דחיישינן שמא נתעכב דם נדה בד"ב (ובפ' בתרא דנדה כ' שאין לחוש לזה כלל) י"ל ג"כ דדוקא בביאה ראשונה שאז מצד החימוד חששו לזה כמו בתבעוה לינשא ונתפייסה דבפעם א' שייך חימוד יותר אבל בפ"ב אין שייך לומר כן. לכן הי' נלע"ד להקל בזה אך הגידו לי בשם נשים מומחות דלאזני' שאמרו שרבינו הגאון ז"ל החמיר בזה כ"ז שמרגשת כאב. ונלע"ד דעכ"פ אין להחמיר יותר מהשיעורים שנז' במשנה ד' לילות לנערה ובבוגרת בפעם ב' יש להקל. דמאחר שחז"ל לא הקילו אחר שיעורי' הללו לתלות בבתולים אף אנו לא נחמיר עכ"פ בפחות מכגריס שלא לתלות במאכולת אחר שיעורים אלו. וא"כ מה שהחמיר רבינו הגאון ז"ל אם נאמין לשמועת הנשים י"ל שהי' בקטנה דמדינא דמתני' תולי' להקל עד שתחי' המכה לכן החמיר ג"כ עכשיו לתלות בבתולים. ודוקא שנמצא ט"ד פחות מכגריס עכ"פ. אבל כשלא נמצא כלל אפי' בקטנה אין להחמיר בפעם ב'. וכן כשאינה מרגשת כאב אין להחמיר בפעם ב'. (מיהו בנערה אין לחלק בין ראתה בבית אביה ללא ראתה ולעולם שיעורה לענין חומרא ד' לילות כו'). ודודי הרה"ג ר' ליב לא הסכים להקל כ"ז שמרגשת כאב כמ"ש תשובתו אלי לקמן. אמנם בנ"ד שיש לתלות ג"כ מצד קטנותה יש להקל:

קיצור. לפמ"ש הרא"ש שהחמירו בכל הנשים ליתן להם דין בוגרות. קשה בלא נמצא דם כלל אמאי יחמירו דהא בבוגרות כה"ג הי' ראוי ודאי להקל ועכצ"ל משום חומרת שאר נשים נגעו בזה. ונתנו להם חומרא דבוגרת וחומרא דשאר נשים. מ"מ זה שייך בפעם ראשון. אבל בפעם שני ראוי להקל ממ"נ. רק נשים זקנות העידו שאאזמו"ר הגאון נ"ע הורה להחמיר בזה כ"ז שמרגשת כאב. ונ' דוקא עד שיעורים הנזכרים במשנה. ודוקא בנמצא דם במקום הזרע אף בפחות מכגריס. והנה י"ל כיון אפילו בראיית נדה גבי בדקה א"ע בעד הבדוק לה וטחתו ביריכה ולמחר מצאה עליה דם דטמאה נדה בגמ' פרק כה"י דף י"ד ע"א כ' התוספות שם וכגון שנמצא עליו כגריס ועוד וכ"פ בש"ע סי' ק"ץ סל"ד בעגול. וכ"ש בעד שנתון תחת הכר ונמצא עליו דם עגול טהור. וכ"ש הכא שיש על חלוקה כמה טפין כאלו. שאין להחמיר אפילו נמצא כן במקום הזרע. אחר לילה הראשון. דהיינו אחר ספירת ז"נ וטבילה למה שנמצא דם בתולים בלילה ראשונה:

אלקים יענה את שלום אה' נ"א ידידי וידיד עליון הרב המפורסם כו' מוהר"ר מנחם מענדל נ"י וע"ד השאלה אשר פלפל בחכמה ובסברא להקל בפעם הב' לתלות בדם מאכולת אם נמצא בפחות מכגריס ראיתי דבריו טובים ונכוחים ואין לו שומע כי מעיקרא דדינא פירכא מ"ש שמצוי הוא לתלות במאכולת לא כן אנכי עמדי שבמקום הזרע מצוי יותר לתלות בד"ב דמסתמא ממקום שבא הזרע בא הדם. ואף שדעת רבינו אחמו"ר זצללה"ה נ"ע בסי' ק"צ סקי"ט דלא אמרינן הכי אלא כשבאה לתלות במכה ובחטטין אבל כשבאה לתלות במאכולת אף אם מראה הלבן וירוק בא ודאי מגופה אפ"ה תלינן הדם במאכולת. מ"מ הכא במרגשת צער וכאב יותר מצוי לתלות בד"ב (ודמי קצת לנמצא על שלה דלא תלינן במאכולת משום דא"מ בדוק הוא כו'). ומ"ש דאין להחמיר בזה"ז יותר ממה שהקילו בזמן התלמוד אין דנין קולא מחומרא וד"ל ובפרט שכך שמעו הנשים והדעת נוטה ששמועתן אמת כי הדברים ראויין למי שאמרן ומי יוכל לבדות מלבו שמועה זו שאין זו סברה קלה כסברת הנשים ובודאי היא סברה עמוקה נאמרה מפי גדול כמותו לזאת אני מאמין לשמועתם וד"ל. ד' אה' ד"ז דש"ת בלו"נ רחימו לנצח יהודא ליב:

הנה מ"ש כת"ר הכא דמרגשת צער וכאב יותר מצוי לתלות בד"ב. הנה לו יהי כדבריו מאחר דעכ"פ אפשר שיהי' דוחק וצער בלא בתולים דהא לפר"ח שבתוספות פ"ק דכתובות ד"ט יש בוגרות שפתחן סתום ואין להם ד"ב לכך יש בהן טענת פ"פ ולא טענת דמים. א"כ לדבריו גם בנערה אחר ד' לילות עכ"פ יוכל להיות שיהי' דוחק בלא דם. ואף שחלקו על פר"ח (לא מה"ט שא"א שיהיה דוחק בלא דם חלקו עליו רק מצד הירוש' המבואר שם שבוגרת פתחה פתוח ועוד) מ"מ הרי הרמב"ם כ' פי"א מהל' אישות דין י"ב ואע"פ שמצא דוחק בשעת תשמיש הואיל ולא יצא דם אין כאן בתולים מבואר דחשדינן לה שנבעלה ויצאו דם בתולים בפעם הראשון ובפעם ב' זה אע"פ שעדיין יש לה דוחק מ"מ אין דם אלמא דאין הדוחק ראי' גמורה לדם דאל"כ היו תולין שחיפהו ש"ז כו' ומוכח ג"כ דאין זה חשוב ג"כ כמיעוטא שלא יהי' דם שאז לא היו אוסרים אותה על בעלה מה"ט ולא היתה מפסדת כתובתה. אלמא דאין הדוחק ראי' כלל כשלא נמצא דם ותלינן הדוחק מצד קטנות אבריה עדיין דכמו שבוגרות שנגדלו אבריה אין לה טענת פ"פ מה"ט לפרש"י וסיעתו אע"פ שיש להן דמים. כך י"ל בהיפך שכשהאברים קטנים כו'. א"נ אע"פ שמשתייר מקצת בתולים יוכל להיות דוחק בלא דם כו' ולק"מ מבוגרת שיש לה טענת דמים לפרש"י אע"פ שנשאר רק מקצת בתולים שי"ל דמקצת בתולים שלא נבעלה כלל ודאי יש בהן דם. משא"כ מקצת בתולים שנשאר אחר הבעילה י"ל שהדם הלך לו בפעם הא' ודו"ק. ועמ"מ שכ' ובאחת מהן היא טענת בתולים מבואר שיכול להיות דוחק בלי דם וסתמא אמרו אף בנערה שהיא גדולה באבריה כו' וצ"ל כמ"ש. וז"ל הב"ח סי' ס"ח ס"ד תלינן הדוחק בשום סבה שדבקו דופני הרחם זו בזו וא"ת אמאי לא תלינן דט"ד מכוסים בש"ז וי"ל כו' ע"ש ועב"ש שם סק"י ולפענ"ד י"ל דתלינן שהוא משיורי בתולים כנ"ל. וכבר נבעלה כו'. תדע דהפוסקים לא חלקו כלל על ר"ח מה"ט דא"א שיהי' דוחק בלא ד"ב כו' ודו"ק היטב:

מעתה מאחר שאפשר שיהי' דוחק בלא ד"ב בבעילות שאח"כ א"כ למה נחמיר בזה דהא מדאורייתא אין כאן שום חשש דממ"נ גם אם הוא ד"ב טהור הוא רק שחז"ל החמירו בזה והיינו דוקא בודאי ד"ב. אבל כשי"ל שהוא דם מאכולת היינו פחות מכגריס (ואחר ביאה ראשונה) מהכ"ת נחמיר ואף להב"ח שי"ל דא"צ לתלות בסבה כל שיש דוחק ומוטב לתלות בד"ב מ"מ אפ"ל שלא החמירו חז"ל כ"כ בד"ב לטמאותו אלא שלא להקל בד"ב. אבל להחמיר מה שבלא"ה היינו מקילים בשאר נשים בכתם פחות מכגריס מניין לנו להחמיר (אחר ביאה ראשונה) ומשנה שלימה שנינו כל המחמיר בד"ס עליו להביא ראי' ובפרט אחר השיעורים שבמשנה ר"פ תינוקת שארז"ל ששוב אין לתלות בבתולים אף את"ל דמדאורייתא תלינן יותר מ"מ ממ"נ הא מדאורייתא ד"ב טהור וא"כ באתה להחמיר ע"פ דבריהם שלא הקילו יותר משיעורים אלו (ולדידן החמירו אפי' תוך זמן זה) א"כ הם אמרו והם אמרו שאז אין לתלות בבתולים לכן תלינן במאכולת. ולמה נתפוס החבל בשני ראשין להחמיר וקרוב בעיני שהוא תרי חומרי דסתרי אהדדי דממ"נ כו':

והנה אפ"ל שהרמב"ם ורא"ש מחולקים דלהרמב"ם י"ל שטמאו חז"ל ד"ב כמו שטמאו הגאונים דם טהור עפי"א דין ח' וכן ד"ב כו'. וא"כ לכאורה י"ל שאין זה תרי חומרי דסתרי ואעפ"כ י"ל שלא החמירו כ"כ כנ"ל. וע"ד שכ' המ"מ שם והחכמים שהחמירו לא הצריכו כו'. וה"נ הם אמרו שאחר שיעורים אלו אין תולין בבתולים להקל. וא"כ כמ"כ להחמיר והרא"ש כ' הטעם שנתנו לכולם דין בוגרת מפני שבעילת מצוה לכל מסורה. וא"כ לא טמאו הדם ממש רק שלא הקילו לתלות בו. וא"כ בנ"ד א"צ לתלות בו כו'. (ומלילה הראשון בלא ראתה לק"מ דשם ודאי יש ד"ב בלי ספק כו') והנה אף את"ל דטמאו ד"ב י"ל שאין לטמאותו אלא כשהוא ודאי ד"ב ולא אח"כ כשיש ספק. דמאכולת מצוי' ביותר ואין לך סדין כו' וכ"ש בנ"ד שהנערה הית' קטנת האברים ביותר ודומה ממש כקטנה שיש לתלות הדוחק מצד צרות האברים כו' שאין להחמיר בה בכתם פחות מכגריס אחר ד' לילות: