ב

אך אפ"ל לכאורה דהא דהרגשת כאב ל"ח כמכה היינו בנשים דעלמא שאינן בתולות. אבל בתולה הואיל ואפשר שלא כלו בתוליה בפעם א' וכמ"ש במ"ב סי' מ"ז כי לפעמים דרך הבתולות נערות או אפילו בגרות שלא כלו דם בתוליהן בג' פעמים כו' א"כ כשמרגשת נמי צער וכאב בשעת תשמיש ידים מוכיחות הוא שלא כלו בתוליהן. וא"כ מעתה אפשר להחמיר אפי' בלא ראתה כמו שהחמירו בפעם הראשון וכ"ש כשנמצא ט"ד שלא נתלה בכינה כו'. וראי' לדבר מתשו' מ"ב סס"י הנ"ל דמסיק שם לענין בתולה הרואה דם מ"ת דאין לתלות בבתולים יותר מהשיעור שבמשנה לקטנה עד שתחי' המכה ולנערה ד' לילות כו' מיהו הני שיעורים לא נאמרו אלא כשאין הבתולה מרגשת צער וכאב אבל כ"ז שהיא מרגשת צער וכאב תולין בדם בתולים דלא גרע משאר מכות דכאב בבתולה הואי כמו מכה גמורה ע"ש שהאריך הביאו הא"ש שם וסיים הדבר פשוט דהרגשת כאב בשאר נשים ל"ח מכה אלא בבתולה הוא בירור שמחמת שיש לה צער וכאב היא מחמת הבתולים עכ"ל. וא"כ לפ"ז י"ל דכ"ז שמרגשת צער וכאב לא כלו בתוליה בבירור והלכך יש להחמיר בלא ראתה ג"כ לדידן או עכ"פ בנמצא פחות מכגריס כנ"ל ואע"פ שרבינו הגדול כאאזמו"ר נ"ע השיגו בקו"א סס"י קפ"ז ופי' דהמשנה מיירי נמי במרגשת כאב ואפ"ה לא הקילו רק בקטנה אבל לנערה ד' לילות כו'. מ"מ הרי מסיק שם דזהו סייג מד"ס. אבל מדאורייתא תלינן בכל הבתולות עד שתחי' המכה (ופי' שתחי' מבואר שפסקה לראות פ"א מ"ת או שאינה מרגשת צער. וצ"ע דזהו לשמואל אבל רב בעי נוחרת כמ"ש התוספות ר"פ תינוקת. מיהו בתשו' מהרמ"פ סי' ט' כ' דרב אינו חולק אלא על מה שהיא רואה ביום המחרת כו' וע' ס"ט סס"י קפ"ז וצ"ע בפי' המשניות להרמב"ם ורע"ב שסתמו כרב ולא חלקו כמ"ש רמ"פ ובתשו' הב"ח סי' קפ"ג הביא ראי' לזה מדהביאו הרי"ף והרמב"ם הא דרב גידל דדף י"א ואינו הכרח די"ל אף בנוחרת אם שמשה ולא ראתה טמאה וכמ"ש הר"ן) והלכך מקיל ברמ"ת כ"ז שמרגשת כאב שלא לאוסרה אבעלה וא"כ יש לחוש בנ"ד נמי כנ"ל:

קיצור. מיהו י"ל בבתולה חשוב הרגשת כאב שמרגשת בשעת תשמיש כאלו ודאי ראתה לדברי האומרים דתלינן בבתולה הרמ"ת לעולם כ"ז שמרגשת כאב: