א

סימן קנב

משנה ר"פ כל היד המרבה כו'. יש להבין דבגמרא ספ"ק די"ב ע"א מהו שתבדוק א"ע לבעלה א"ל לא תבדוק כו'. ופי' התוספות שם דמיירי לפני תשמיש. ועפ"ז תירץ הרשב"א בתה"א בית זיי"ן ש"ב דקס"ח ע"א וז"ל והא דתנן כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת כו' מסתברא לי דדוקא בשעה שאינה עוברת לשמש את ביתה דכיון דליכא בעל ליכא למיחש לשמא לבו נוקפו ופורש. ודומיא דבאנשים תקצץ דקתני אבל בשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה אינה בודקת דאם כן לבו נוקפו ופורש. וכ"כ הטור רס"י קפ"ד וכמ"ש הד"מ שם סק"א בשם המרדכי. אכן הגמי"י בפ"ד מהא"ב כתבו בשם רבינו שמחה דהא דא"ר יהודה לא תבדוק אחר תשמיש קאמר אבל קודם תשמיש מצוה דתנן כה"י המרבה לבדוק בנשים משובחת. אך בשם רשב"ם והרוקח כתבו כדעת הרשב"א. ולכן התוספות והרשב"ם והרשב"א והמרדכי והרוקח והטור הם הרבים נגד רבינו שמחה ודעימיה. וכ"פ בש"ע רס"י קפ"ד שאין לה להחמיר לבדוק א"ע לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש. ועיין בב"י רס"י קפ"ו סד"ה כל אשה שאינה עסוקה בטהרות ועיין בהגמי"י שם למה תחמיר לקלקל עצמה בדבר שאסרו לה חכמים כיון דמדאורייתא בעינן שתרגיש בבשרה כו' ע"ש. ונראה דאף להפוסקים דלא ס"ל ענין הרגשה הדין אמת. והנה אע"ג ששנינו כל היד המרבה כו' עכ"ז לפעמים טוב יותר שתמעט בבדיקות. והוא כמ"ש רבינו בתשו' שאלה שנדפסה ריש הל' נדה בענין אשה שמוצאה בכל יום על העד קרטין קטנים. ואם נבדקה ונמצא שבאים ממקום מי רגלים יש לטהר הקרטין אף שנימוחים ונהפכים לדם. אזי סיים שלכתחלה יש להזהירה שלא להרבות בבדיקות כ"כ מדי יום רק כשמרגשת קצת בעצמה או סמוך לווסתה או לפני תשמיש ולא אח"כ כמ"ש בהג"מ עכ"ל. והיינו כי אף שהמרבה בבדיקות ה"ז משובח שמא תמצא דם מ"מ בזו שאם תמצא קרטין שמוצאה כן תמיד ויהיה מההכרח לטהרם ולכן נגד הקרטין ודאי טוב יותר שלא תבדוק כלל שאזי התירה פשוט יותר משתבדוק ותמצא ונטהרם ע"י לתלות שבאים ממקוה השתן. א"כ אף שלגבי הספק ממציאת דם ממש יש שבח ברבוי הבדיקות לצאת מידי ספק. מ"מ הרי יצא שכרה בהפסידה. נגד שתוכרח ליכנס בהיתר הקרטין וה"ז דומה קצת למ"ש רמ"א בש"ע הל' טריפות סימן ל"ג ססע"י ט' ויותר טוב היה שלא לבדוק כלל ולסמוך ארובא מלבדוק ולהקל במקום דאיכא ריעותא עכ"ל. ואף דהש"ך שם ס"ק ך"ג כתב אבל דעת הרב דזה וזה לא יוכשר. הרי סיים כיון דשכיח יותר מסירכות הריאה א"כ אין לסמוך ארובא וצריך בדיקה. משא"כ בנדון זה דמדינא א"צ שום בדיקה רק זהו שבח וזהירות א"כ שפיר י"ל כאשר נגד זה יש טעם שיצטרכו להקל בהקרטין מוטב שלא לבדוק כיון דליכא שום ריעותא על חשש מציאת דם. ונגד מציאת הקרטין ודאי עדיף טובא שלא לבדוק א"ע. וכיוצא בזה פסק בספק חכמת אדם כלל ק"ג סעיף י"ג וע"ש בבינת אדם סימן ו'. ובשער חזקה סי' כ"א:

אמנם בשאילה דאתי לידן. באשה מניקה שאינה יכולה להטהר מפני שמוצאת קרטין בעד הבדיקה והם נימוחים אח"כ ע"י פושרין. בזה לכאורה אי אפשר להקל עליה שלא תבדוק א"ע כלל בימי מניקתה. כיון דשכיח טובא שמוצאה כן א"כ אם לא תבדוק א"ע ה"ל כמעלים עין מן האיסור וגרע טפי מחיוב בדיקת הריאה כו'. אך מפני העיגון שיש לצדד טובא כמ"ש הרא"ש פב"ת דנדה סימן ג'. עלה לפע"ד צד להקל והוא דקרטין אלו אף שנימוחו עדיין אין איסורם איסור ודאי. כי אדרבה יש בהם כמה טעמים להקל כמ"ש הס"ט סס"י ק"צ בד"ה ובשו"ת עה"ג סימן כ"ב דבקרטין אלו יש שני ספיקות להקל. האחד שמא בא מן הצדדים דאע"ג דבעלמא איכא למימר דהך ספק דשמא מן הצדדין לאו ספקא כיון דרוב הדם מן המקור כמ"ש בט"ז סימן ק"צ סק"ב מ"מ בכה"ג דמשהו בעלמא הוא איכא למיתלי טפי במן הצדדים. וספק שני דאת"ל דבא מן המקור שמא דם טהור הוא שאף במקור איכא דם טהור. ועוד דהא אתיא שלא בהרגשה ועמ"ש לקמן. ועוד שצוינו לה לשפשף על כותלי בית הרחם מבחוץ ומצאה כנים אלא שהקרטין כשנימוחו ונהפכו לדם משונה דמן מדם הכנים והרי אמרו בנדה דס"ו ע"א דאם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ועיין בט"ז סי' קפ"ז סק"ט דאם שניהם לפניו כו'. ואף להש"ך שם ס"ק י"ט הרי נתברר שהוא משונה. אך כיון שהיא בתוך ימי חדשי ההנקה ומניקה את הולד וכתב הטור סס"י קפ"ט בשם הרשב"א שאינה קובעת וסת בימי עיבורה כו' וראייתה קלה מוסת שאינה קבוע לפי שמסולקת דמים ויש מגדולי המורים שאומרים שחוששות לה כדרך שחוששות לוסת שאינו קבוע. וראוי לחוש לדבריהם. וכ"פ בש"ע סס"י קפ"ט. הרי דחשבינן ראיותיהן למקרה א"כ גם בהנך קרטין שראתה י"ל כן. וכיון דבלא"ה יש בהן צדדים להקל ע"כ בשעת הדחק יש לתפוס כסברא הראשונה שכתב הרשב"א דראייתה קלה מוסת שאינו קבוע. ולכן יש להקל עליה שלא תצטרך לבדוק א"ע בימי טהרתה. אמנם בזה צריך עיון דהא עכ"פ כשמרגשת זיבת דבר לח מחוייבת לבדוק א"ע וידוע דרך הנשים המחמירות שנדמה להן שמרגשת כמה פעמים ביום וא"כ נפל פיתא בבירא. אך הנה אפילו בהרגשה שנפתח מקורה בהנך נשים שהן בחזקת מסולקת דמים צידד הס"ט להקל בסי' ק"צ סק"ג ד"ה עוד כ' במנ"י. למיתלי להתירא שהיתה מראה לבן או ירוק ע"ש הטעם. ולכן בהרגשת זיבת דבר לח שיש לתלות במי רגלים ודאי יש לצדד להקל וע"ש בס"ט סד"ה בשו"ת אמ"ו בעל שב"י דהא הן בחזקת מסולקות דמים. ולהנך קרטין ליכא למיחש לתלות ההרגשה בהו שאין שייך כלל הרגשת זיבת דבר לח בנפילתם ולא פתיחת המקור. ומ"מ קשה להקל לכתחלה שלא תבדוק א"ע אם לא בצירוף טעם אחר. והוא דבתשו' נו"ב סימן מ"ו הקיל דהקינוח מהני ג"כ כמו בדיקה והגם שאין לסמוך ע"ז כלל נגד הש"ע והראשונים וכן השיג עליו בחוות דעת סימן קצ"ו. מ"מ בנד"ז שהיא בחזקת מסולקת דמים והיא טהורה אף אם מרגשת זיבת דבר לח אין חיוב הבדיקה זו דומה כלל לחיוב הבדיקה תוך ז"נ שהם להעלותה מטומאה לטהרה. משא"כ הכא דבחזקת טהרה ומסולקת דמים עומדת והזיבת דבר לח מצוי יותר לתלות במ"ר או לבן וירוק כנ"ל. לכן בכה"ג נראה לסמוך על הנ"ב שתקנח א"ע בהעד וגם תשהה מעט את העד שם בענין שיהיה שהות לומר דאם איתא דהוה דם הוה אתי על העד בקינוח הזה ויהיה די לה בזה ואע"פ שבשאר מניקות אין להקל כלל וצריכה לבדוק א"ע בדיקה גמורה מ"מ בכגון זו שאם נחמיר עליה תקלקל א"ע כו' יש להקל. ועיין תשו' הרדב"ז ח"א סימן קמ"ט. וכ"ז בימי טהרתה. אבל כשתצטרך לספור שבעה נקיים אזי מההכרח שלפחות [בעי'] שלש בדיקות היינו בדיקה דהפסק טהרה. ויום ראשון מז"נ ויום שביעי יהיו בחורין ובסדקין ושאר כל הבדיקות שבז"נ די לה בקינוח. ואף שהנ"ב עצמו בסימן מ"ו החמיר באשה דאתרע חזקתה שתבדוק א"ע כל ז"נ בחורין ובסדקין דוקא. אך היינו משום קביעת וסת כמש"ש זו הוקבע וסתה לראייתה בחורין ובסדקין וצריכה בדיקה כל שבעה בחורין וסדקין כו' וזה אין שייך באשה זו שהיא מניקה שאין קובעות וסת וכדלעיל בשם הרשב"א והטור: