י

ומעתה נשובה לנ"ד דבהנך קרטין לא שייך לומר אותו מקום בדוק הוא ולא דחוק הוא לשלא יבואו לשם הקרטין ע"י איזו סבה. דדוקא במאכולת חיה שייך לומר כן כמ"ש התוספות שאינה באה כלל סמוך לרחם מפני הזוהמא כו' או דאינה נכנסת בשום פנים מאיליה כו'. אבל הנך קרטין שידוע שמתהוים שם על שפתות הרחם מבחוץ סמוך לאותו מקום ממש א"כ פשיטא דאינו שייך לומר שאינה באה כלל סמוך לרחם כו' דאדרבה ברור להיפך כו' מיהו מ"מ י"ל איך יכנסו לפנים וי"ל שהעד יוליכם מחוץ לפנים ומלפנים לחוץ. א"כ לכאורה אפילו ניחוש כיון שהם נמצאו על אמצעית העד א"כ נראה שהקרטין באו מבפנים היינו מכותלי בית הרחם דמ"מ יש טעם לטהר משום דיש לתלות שמהקרטין שיש הרבה מבחוץ נכנסו לפנים. וכיון שיש בזה ספק שקול עכ"פ א"כ יש לטהר מחמת החזקת טהרה דאשה וכמו להך לישנא דדחוק הוא דמחמת דאיכא לספוקי מטהרינן לגמרי כמש"ל אות ט' באריכות. וגם י"ל דגם שלא נכנסו לפנים מ"מ נמשכו על העד מבחוץ ועיין בתשובת ב"ח החדשות סימן ל"ו בתשו' הגאון מהר"א עפשטיין שכ' אקרטין אלו שי"ל מעלמא אתו כו' והובא בתשו' בית אפרים חי"ד סי' מ"ט. ומה גם לפמש"ל (סוף אות ב') דלכמה גדולי פוסקים י"ל דבהנך קרטין כיון דלא ארגישה הוי רק דרבנן כו' א"כ לפ"ז פשיטא דאין לטמא כשיש ספק טוב דמבחוץ אתו על העד כנ"ל ומה גם לפי' התוספות ברש"י דהקושיא וניחוש דלמא דם מאכולת הוא דבכל הבדיקות י"ל כן אלא דהוה ניחא לי' דמטמאינן לחומרא ותירץ לו דאותו מקום בדוק או דחוק הוא ולא שייך ליחוש כו'. ובנד"ז שעל קרטין אלו לא שייך תירוץ זה דאף דנימא דאותו מקום בדוק מהם. מ"מ יש לחוש שהעד נתלכלך מהקרטין מידי עברו על כותלי בית הרחם מבחוץ. וא"כ אף אם יהיה חשש רחוק אין כאן רק טומאת ספק כמו בליחוש דלמא דם מאכולת הוא מקודם שידע התירוץ דאותו מקום בדוק כו' דג"כ החשש רחוק ואפ"ה פריך וליחוש וה"ל טומאת ספק כו' ואם כן לפ"ז בנד"ז אם בהקרטין הוה רק איסור דרבנן יש להקל בספק זה אפילו יהיה הספק רחוק. אלא דא"צ לכ"ז די"ל דהוה ספק טוב ויש לטהר לכ"ע כנ"ל: