ט

אמנם אח"כ ראיתי בב"י סימן ק"צ פי' דלפ"ד רש"י דגם ללישנא דדחוק הוא היינו דבמאכולת רצופה אין שורפין ע"ז תרומה ואין חייבין בקרבן אבל מ"מ טמאה היא מספק דכיון דבדקה בו קרוב הדבר שבא מגופה הלכך טמאה מספק עכ"ל. ואין זה מוכרח (דגם) דמה בכך שבדקה בו הרי הב"י בעצמו כתב גבי עד הבדוק דמפני שקנחה בו לא נניח לתלות במה שאפשר לתלות וגם כן מוכח מדין עד הבדוק שטחתו ביריכה דבפחות מכגריס תולין אף שלא נמצא על העד מאכולת. וה"ה אע"פ שלא טחתו ביריכה כיון דנמצא עליו מאכולת זהו עדיף מטחתה ודוקא למ"ד בדוק הוא ההכרח לומר דמאכולת מעוכה בלא דם אתיא מעלמא אף שזהו דוחק מ"מ מאחר שא"מ בדוק הוא. אבל למ"ד דחוק הוא דאפשר לתלות למה אין תולין במאכולת שלפנינו. ולהב"י אפ"ל דהנה הב"י סיים דמפני שקנחה בו לא נניח לתלות במה שאפשר לתלות כיון שלא הרגישה ביציאת הדם מגופה. אבל דין המשנה נמצא על שלה או על שלו אוקימנא בגמרא רפ"ח דמיירי בדארגישה ממש. ומש"ה ס"ל להב"י דגם למ"ד דחוק הוא אין תולין לטהר ממש כיון דארגישה. אבל בלא ארגישה ממש י"ל דמודה הב"י ג"כ דתולין לטהר לגמרי למ"ד דחוק הוא. ומה שהוכיח הב"י כן מדפרש"י גבי וליחוש דילמא דם מאכולת הוא. היינו לומר אמאי טמאים ודאי כו'. אין זו הוכחה דודאי כי לא אשתכח מאכולת כלל אפילו להקס"ד דמקשן א"א לטהרה לגמרי. ומש"ה הוכרח רש"י לפרש דהקושיא היא אמאי שורפין. אבל להאיכא בינייהו דאשתכח מאכולת רצופה שפיר י"ל דלמ"ד דחוק הוא טהורה לגמרי. וגם הב"י לא כ"כ רק לפרש"י אבל לפ"ד שאר מפרשי' דהקושיא וליחוש היינו לתלות במאכולת ולטהרה לגמרי ודאי יודה הב"י דכי מתרץ איכא בינייהו כו' היינו דלמ"ד א"מ דחוק הוא טהורה לגמרי וכן מוכרח בחי' הרשב"א בד"ה בדקה בעד הבדוק במ"ש ותדע לך דהא לעיל פרכינן וליחוש וכו' והלכך כו' תלינן והרי שם ר"ל תלינן לטהרה לגמרי א"כ מכלל דמפרש פירוש הקושיא וליחוש כו' ג"כ כן דאל"כ מאי מייתי ראי' מקושי' זו לטהר לגמרי. ומאחר דמפרש כן ממילא מובן דהאיכא בינייהו היינו ג"כ עד"ז דלמ"ד דחוק הוא ולא בדוק כיון דאפשר לתלות במאכולת שלפנינו טהורה לגמרי. ובחי' הר"ן כ' ג"כ כמו בחי' הרשב"א להביא ראי' מן הקושי' וליחוש לטהר לגמרי בפחות מכגריס גבי טחתו ביריכה מכלל דס"ל ג"כ כנ"ל. ועי' בס"ט סס"ק סמ"ך שכתב די"ל דהרא"ש ס"ל כלישנא דדחוק וע"ש דמשמע ג"כ כנ"ל דאל"כ לא יתורץ למה לא הביא הרא"ש נפ"מ זו עיין שם: