ח

להך לישנא דאמרת דחוק הוא אימור שמש רצפה (וללישנא דדחוק איכא לספוקי שמא האי דם ממאכולת ומתוך שדחוק הוא תמעכה) וכ' בחידושי הרשב"א וז"ל וכיון דלא אפסיקא הלכתא כחד מינייהו מהני לישני נקטינן לחומרא אפילו נמצא מאכולת רצופה טמאה נדה עכ"ל ונראה מלשונו דלהך לישנא דדחוק הוא היינו מטהרים בנמצא מאכולת רצופה. רק דכיון דלא איפסקא הלכתא כו' נקטינן לחומרא. דאת"ל דלהך לישנא נמי הוה ספק כדמשמע לכאורה מלשון רש"י איכא לספוקי כו'. רק דללישנא דבדוק הוה טמאה נדה ודאית ולהך לישנא דדחוק טמאה נדה מספק א"כ אין שייך כ"כ לומר דנקטינן לחומרא כלישנא דבדוק כיון דללישנא דדחוק נמי טמאה עכ"פ מאי נפ"מ כ"כ. וכן משמע בה' המגיד פ"ד מהא"ב הלכה י"ח שכתב וק"ל לחומרא דאפי' נמצא על העד מאכולת מעוכה טמאה ואין אומרים דם מאכולת מעוכה היא ועד זה מעכו וכ"כ הרשב"א ז"ל עכ"ל. הרי לא הזכיר רק דטמאה ואין אומרים כו' לטהר. ולא דטמאה ודאית א"כ משמע דללישנא דדחוק יש לטהר לגמרי בכה"ג וזהו מאי בינייהו איכא בינייהו שיש נפ"מ ממש ביניהם דלזה טהור ולזה טמא. ומ"ש רש"י איכא לספוקי כו' י"ל דכיון דאיכא לספוקי מטהרינן מחמת זה הספק וכמו בעד הנתון תחת הכר כו' והיינו משום חזקת טהרה. ומיהו כ"ז בנמצא מאכולת על העד אבל בלא נמצא מאכולת פשיטא דגם להך לישנא דבדוק הוה טומאה ודאית. ובתוספות (ד"ה דחוק הוא) די"ד ע"א משמע דאפילו נמצא מאכולת מעוכה לא שייך להתיר ללישנא דדחוק הוא אלא בנמצא כן לאחר תשמיש ע"ש במ"ש דאינה נכנסת בשום פנים כו' עד שהשמש מכניסה ומרצפה עכ"ל:

קיצור. ללישנא דדחוק יש לטהר בנמצא מאכולת על העד והתוספות ס"ל דדוקא בנמצא כן לאחר תשמיש ולא בשאר בדיקות מיהו אנן קי"ל לחומרא דטמאה אפילו נמצא מאכולת מעוכה על העד: