ז

כתב הב"י סימן ק"צ גבי בדקה א"ע בעד הבדוק לה ולמחר מצאה עליו דם כל שהוא. וז"ל אף על פי שפרש"י רצופה מעוכה על העד רחוק מן הדם קצת דמשמע מדבריו שאם היתה רצופה על הדם תלינן במאכולת הפוסקים לא חילקו בכך ובפירוש כ' הרשב"א דנמצא מאכולת רצופה על הכתם טמאה. ואפשר לומר דרש"י נמי לא מפליג בהכי אלא כדי לשרוף התרומה ולחייב קרבן ודאי ללישנא דבדוק הוא שאלו היתה רצופה על מקום הדם לא הוו משוי ליה ודאי אבל לענין שתהא טמאה אפילו רצופה על הדם טמאה עכ"ל. ולכאורה לפמש"ל (אות ד') בנמצא על שלה תלינן דמאכולת מעלמא הואי בעד קודם שבדקה א"ע בו. א"כ אי אפשר שיהיה דם הבא מגופה אח"כ ע"י הבדיקה יהיה על העד גם במקום שתחת המאכולת שהרי המאכולת חוצצת מש"ה פרש"י דהדם רחוק קצת מן המאכולת. שאז שפיר י"ל שדם זה בא אח"כ מגופה. שאילו היה המאכולת רצופה על הדם ממש לא אפשר לומר כן. וא"כ ההכרח שדם זה בא מן המאכולת. ולשון אאזמו"ר הגאון ז"ל בסימן ק"צ ס"ק ס"א בשם הפרישה ובודאי מעלמא אתאי מאכולת זו על העד והיתה מעוכה כבר קודם שנפלה עליו עכ"ל. י"ל דמפרש דיוכל להיות דאתאי על העד מעלמא אחר הבדיקה לפ"ז ודאי אפילו המאכולת רצופה על הדם י"ל כן גם לפי' הרא"ה ז"ל אין לחלק וכש"כ בנמצא על שלו דתלינן דמעלמא אתאי מעוכה על אברו אין לחלק. רק מ"מ כיון שהיא רצופה על הדם לא משוי ליה ודאי כיון שנראה קצת שהדם בא מהמאכולת כמ"ש הרב"י: