ו

אמר ר' זירא אותו מקום בדוק הוא (דודאי אין שם מאכולת ודם ודאי מגופה אתיא) אצל מאכולת. ואיכא דאמרי דחוק הוא אצל מאכולת (שאין מאכולת יכולה ליכנס לשם). מאי בינייהו איכא בינייהו דאשתכח מאכולת רצופה. (מעוכה על העד רחוק מן הדם קצת) להך לישנא דאמר בדוק הוא הא מעלמא אתאי (ללישנא דבדוק כיון דקים להו לרבנן דאין שם מאכולת ודאי דם מגופה הוא שהרי העד היה בדוק לה קודם הקינוח ומאכולת מעלמא הואי התם בעד שהיא רצופה. ס"א ומאכולת לאחר בעילה אתאי עליו). והנה מה שכתב רש"י ומאכולת מעלמא הואי התם בעד. פי' שהיתה שם רצופה קודם שבדקה העד וצ"ל דאף על פי שבדקה העד מ"מ י"ל שהיה בו מאכולת ולא עיינה כ"כ ע"ז כי בודקת העד שלא יהיה בו דם אבל משארי דברים אין נותנת לב כ"כ לבודקו היטב לכן תלינן דהואי בו המאכולת מקודם כיון דא"א לומר שבא מאותו מקום דאותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת. ולכן אתי שפיר דלא חיישינן דכשם דהואי המאכולת רצופה על העד קודם שבדקה העד ולא השגיחה ע"ז כמ"כ נחוש דהדם הוא ג"כ מהמאכולת דהיינו שבא עם המאכולת מעלמא על העד. ולא השגיחה ע"ז כמו שלא השגיחה על המאכולת. דזה א"א לחוש דהא עכ"פ בדקה העד ועיקר בדיקת העד הוא שלא יהיה בו דם א"כ מסתמא השגיחה ע"ז בטוב ובודאי לא היה שם דם. משא"כ מאכולת י"ל דהואי התם ולאו אדעתה כ"כ. אך לפי' הס"א ומאכולת לאחר בעילה אתאי עליו והיינו בענין נמצא על עד שלו דם ומאכולת רצופה בו וכמש"ל בשם הרמב"ן ורשב"א ור"ן דלרש"י קאי הפירכא בין אנמצא על שלו ולא על שלה בין אנמצא על שלה ולא על שלו כו'. ופי' זה דלאחר בעילה אתאי עליו שייך אנמצא על שלו. ולפי' זה יש להבין שני קושיות. הא' כיון דלאחר בעילה אתאי עכ"פ מאכולת עליו א"כ דלמא אתאי מאכולת חיה ונמעכה שם ע"י קינוח העד. ב' דלמא אתאי מתה עם דמה שהיה סמוך לה ומשם באו יחד עליו ואמאי לא חיישינן ומטמאינן להו ודאי ומחליטין שהדם מן המקור והמאכולת אתאי עליו מתה ובלי דם. ולקושיא ראשונה י"ל עפמ"ש בחי' הרמב"ן ואין קנוח העד נמי ממעך מאכולת והורגה עכ"ל. ע"כ אין לתלות שבאה חיה עליו דא"כ ע"י מה נתמעכה גם י"ל שאין מאכולת חיה באה על האבר המלוכלך מש"ז כדלקמן בשם הרמב"ן. ולקושיא שניה י"ל דמש"ה פרש"י שהדם רחוק קצת מן המאכולת ואם איתא שבאה עם דמה ממקום אחר ה"ל להיות סמוכים. גם בלא"ה י"ל שאין לחוש לב' חששות אלו עפמ"ש הרמב"ן וז"ל אבל עדיין אני תמה על עד שלו דלא יהבו לי' רבנן שיעורא אלא אף על פי שיהיה אחר בעילה זמן מרובה קודם קנוח טמאין ואמאי ליחוש שמא מאכולת הוא שבאה עליה אחר שבעל שהרי אינו אלא ככתם בעלמא. ויש לדחוק ולומר שכל קודם קנוח כיון שעדיין שכבת זרע לחה אין המאכולת באה עליו. ואין לחוש שמא נרצפה על הסדין וממנו נתקנח בו שדם מאכולת מועט הוא ואינו מתקנח מן הסדין אלא נבלע הוא בו מהכ"ש שא"א לו להתקנח במקום ששוכבת עליו לזה עכ"ל. ופי' שמא נרצפה על הסדין אין ר"ל העד שלו דהא העד הוא בדוק אלא על סדין ממש ששוכב עליו וה"ה לחלוקו וע"ז אומר שאינו מתקנח עליו מן הסדין כו'. וממילא נשמע דכ"ש שאין לחוש לפ"ז לב' חששות הנ"ל דאם לא חשו לזה אפי' לאחר זמן רב כ"ש שאין לחוש לזה מיד וגם מכיון שהדם רחוק קצת מהמאכולת כנ"ל. מיהו קשה כיון דעכצ"ל דלאחר בעילה אתאי עליו א"כ שמא גם קודם בעילה אתאי על אברו והשמש הכניסה לאו"מ והרגה דהא דאמרינן אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת אבל מנ"ל שלא יוכל להכניס מאכולת שעליו לשם. ולפירוש הרמב"ן י"ל דגם לאחר בעילה לא תלינן דאתאי עליו כ"א על העד שבדק א"ע בו. ולס"א בפרש"י צ"ל דמ"מ גם הוא לא יוכל להכניס המאכולת שם. מיהו כ"ז בנמצא על שלו מאכולת רצופה אז שפיר הטעם דכיון דא"מ בדוק הוא ושגם השמש לא יכניס ע"כ עכצ"ל דעל העד היתה לפי' הרמב"ן וי"ל שהיתה קודם בדיקתה העד ולא השגיחה ע"ז כי השגיחה רק לבודקו מדם. או דאתאי על העד אחר בדיקתה את העד. ואיך שיהיה ודאי אתאי מעוכה ובלא דם דאל"כ קינוחה לא היה ממעכה ומש"ה טמאה נדה. וכן לס"א בפרש"י עכצ"ל לאחר בעילה אתאי מעוכה עליו ובלא דם כנ"ל. אבל בנמצא על שלה ומאכולת מעוכה קשה אמאי טמאה נדה דבדיקה בעד בא"מ שפיר י"ל שהיה ממעך מאכולת דמ"ש מבטחתו ביריכה וגם בודקת בחורין וסדקין בכח קצת ול"ד לקינוח כו'. וכיון דעכצ"ל דאע"פ שהעד בדוק מ"מ באה עליו מאכולת שמא באה חיה בין קודם בדיקתה העד או אח"כ והעד הכניסה בא"מ. דל"ד לנמצא על שלו שעד שלו לא היה בא"מ רק שקינח בו ועי"ז לא נתמעך כנ"ל. וצ"ל דאותו מקום בדוק הוא שגם ע"י בדיקת העד לא תוכל המאכולת ליכנס לתוכו. והרא"ה ז"ל בבד"ה פי' דהשמש בדוק הוא אצל מאכולת לכ"ע ולמ"ד אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת היינו שאין מאכולת חיה נכנסה לשם דבדוק הוא ממאכולת חיה. ומאכולת זו הרצופה עכצ"ל דמתה נכנסה שם ע"י השמש שאפשר שהיתה קרובה לשם ומתוך שהיתה מתה נגררה שם על ידי השמש עכ"ד. קיצור. דלמ"ד א"מ בדוק הוא אצל מאכולת אפי' נמצא מאכולת רצופה על העד שלה והדם רחוק ממנה קצת טמאי' נדה ודאית. ומאכולת הואי על העד קודם בדיקה ולא השגיחה אותה. אבל דם ודאי מגופה אתאי ואילו היה מקודם היתה רואה אותו. וכן הדין בנמצא על עד שלו טמאה ודאי והמאכולת הואי על העד קודם ולא הדם כנ"ל. גם עוי"ל בנמצא על עד שלו דמאכולת מתה לאחר בעילה אתאי עליו ולא חיישינן שהדם בא עמה שדם מאכולת מועט הוא ואינו מתקנח ממקום שהוא למקום אחר וגם כיון שהדם רחוק קצת מהמאכולת נראה שהדם בא בפני עצמה מגוף האשה: