ד

ומעתה יש לתלות הקרטין שנמצא על העד הבדיקה בקרטין הנ"ל שבהשערות ואין חילוק אפי' נמצא על אמצעית העד כי ודאי הקרטין שבשערות הם קרובים לבשר הפנימית וחזר דין זה כמו הדין שבשב"י סימן ל"ח הועתק לעיל דכ' שיש לתלות ולא הטיל תנאי באיזה מקום בעד ימצאו הקרטין. ומה שרבינו ז"ל כ' ולכן מוצאה אותן על צדדי העד י"ל דאין ה"נ דבכה"ג הוי הוכחה טפי דבאו מהקרטין שמהכנים אבל מ"מ גם במוצא' באמצע העד אפשר לתלות. כדמשמע מהשב"י סי' ל"ח. וכיוצא בזה יש בגמ' ופוסקים שכ' ועוד טעם ואעפ"כ גם היכא דלא שייך הועוד מ"מ יתירו וכמ"ש בתשו' הרא"ש כלל נ"ב סימן ה' וז"ל ומעתה ידעו ועוד שכתבתי לחזק הדבר בטל מ"מ האשה מותרת משאר טעמים שכתבתי עכ"ל וממנו נקיש לנד"ז. מה גם כשנצרף לזה דלסברת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והטוש"ע שפסקו דשמואל ס"ל דהרגשה בעי' מדאורייתא אלא דכשמוצאה דם בבדיקת העד אע"פ שלא הרגישה אמרי' אימור ארגישה אלא דטעתה וכסבורה הרגשת עד הוא כמ"ש במשמרת הבית דקע"ח ע"א. אבל בהני קרטין צידד בס"ט סי' ק"צ סס"ק ס"ז לומר דלא חיישינן להכי אם מצד קטנותן ושינוי מהותן מדם ממש לא שייך לומר ע"ז חזקת הדם שבא בהרגשה אם משום שדרכן של הני קרטין לבוא שלא בהרגשה כו' וכיוצא בזה כ' בתשו' שב"י סימן ל"ח ל"ט ואע"פ דלשטת רש"י לא בעי שמואל כלל הרגשה כמ"ש בתשו' שב"י סימן ל"ו וסימן מ"א ובס"ט סס"י ק"צ ובמה"ב מרבינו ז"ל מ"מ צד גדול הוי להקל לסמוך ע"ד הרמב"ם ותוס' וסיעתם בשעת הדחק הגדול שלא להוציא אשה מבעלה. ולהקל ולתלות בהקרטין שבשערות כשתמצא בהם על ידי שפשוף אם אי אפשר לה להיטהר כלל בענין אחר:

קיצור. שאפילו נמצאו הקרטין באמצעית העד יש לצדד להקל. בצירוף הדעה דהרגשה בעינן והכא לא הרגישה כלל: