ד

וא"כ בנ"ד בהקרטין שהיא מוצאה אחר כלות הוסת כיון שהרופאים אומרים שפתחו חדרי רחמה בכלי אומנותיהם וראו בעיניהם שיש לאשה זו מכה בצדדי בית רחמה ועוד זאת הפליאו לומר כי מהנמנע אשר הקרטין והשערות יבואו מחדר הוסת ורק ממכה הזאת יבואו עכ"ל. א"כ י"ל דודאי סומכין עליהם מכמה טעמים. הא' שלפ"ד מהרי"ק שורש קנ"ט הנ"ל סעיף ב' הקרטין עצמם חשיבי הוכחה שדברי הרופאים אמת כנ"ל. וא"כ אף אם לא ראו בעיני ראיה ממש כ"א שפטו כן ע"פ חכמת הרפואה כהנך עובדי דפ' המפלת י"ל שהם נאמנים ומה ששם הוצרכו להטיל במים מבואר בדברי הרשב"א שזהו משום חשש בעלמא כו'. גם הפמ"א המחמיר שלא לסמוך ע"ד הרופאים היינו בדם גמור. אבל בקרטין דהם מורים שהם ברי' מודה דסומכין עליהם והיינו שאפי' אם לא נימוחו אין לטהר אלא מצד דבריהם כדעת הראב"ד והרשב"א הנ"ל. ואפ"ל דהכא כיון שהרופאים אומרים כי מהנמנע כו' וכן רגלים לדבר שבשעת וסתה אינה מוצאה הקרטין רק אחר שפסק וסתה להכי א"צ בדיקה כלל אם נימוחו או לא והתם בהמפלת י"ל שהרופאים גופא אמרו כן תטיל למים כו' כמ"ש הגאון ממענץ והעה"ג. אבל הכא הרי הרופאים מחליטים הדבר כו'. אכן מפני שהן א"י צע"ג. ועוד זאת והוא העיקר דהא בנ"ד אומרים הרופאים שראו בעיניהם ממש שיש לה מכה בצדדי בית רחמה לכן אף למ"ד שאין סומכין על הרופאים זהו כשאומרים כן ע"פ חכמתם שקול דעתם ע"ז ס"ל שאין זה ודאי. אבל מה שראו בחוש פשיטא שאין שייך זה. מיהו עדיין יש להעיר מדין אם עד א' נאמן באיסורין היכא דאתחזק איסורא דהרבה פוסקים ס"ל דאינו נאמן והכא לטהר הדם שהיא רואה חשוב אתחזק איסורא וכמ"ש בתוספות ריש גיטין ד"ב סע"ב סד"ה עד א' נאמן שאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה כו' וגם בידה לטבול עכ"ל. אבל הכא שהיא מוחזקת ברואה דם לא שייך טעם זה וא"כ איך יהיה עד א' נאמן וע' בתשו' מיימוני דשייכי להלכות איסורי ביאה סי' ג' שהביא מהירושלמי דפרק במה אשה נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ורפאתי ושניתי ושלשתי והתם הוי ידיעה ודאית דומיא או ראה או ידע. וי"ל שם ליכא חזקת איסור גמור כיון שנושאו דרך מלבוש לכן אפי' בקמיע שאינה מומחה ליכא חיוב חטאת כמבואר במשנה פרק במה אשה ד"ס ע"א. ע"כ שפיר הימנוהו רבנן בדרבנן. וע' בטוש"ע או"ח סי' ש"א סכ"ו. והריצב"א שהביא ראיה משם היינו לענין רמ"ת לומר שנתרפאה דהוי ג"כ איסור וסתות דרבנן אבל להתירה בדאורייתא י"ל לא היה סומך ע"ז. מיהו י"ל עפמ"ש בתשו' מיימוני דשייכי להלכות אישות סי' ג' וז"ל הא לא מקרי אתחזק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר האסור מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור היה כגון ההיא דרפ"ק דגיטין גבי בפנ"כ ובפנ"ח דאתחזק איסורא דא"א אף לדברי השליח עכ"ל. וכן גבי שחיטה מעיקרא ודאי היה בחזקת איסור. אבל הכא הרי דם זה שהיא רואה שלא בשעת וסתה לדברי היהודי הרופא גם מעיקרא לא היה אסור כלל אף שאנו אסרנוה לבעלה מ"מ לדבריו תיגלי מלתא למפרע שהוא דם המכה וגם אצלנו לא היה ברור שזהו דם נדה כיון שמעורב בליחה. אין זה דומה לאתחזק איסורא שאין ע"א נאמן להתיר. ע' פתחי תשובה סי' קכ"ז ס"ק י"ב בשם הנו"ב חאה"ע סס"י ס"ט. ועט"ז שם סק"ו מה שחולק על רמ"א גבי ניקור דאין זה חזקת איסור ובנה"כ חלק עליו ונ' כט"ז וע' בכנה"ג בהגב"י שם אות כ"ז כ"ח כ"ט:

קיצור. בנד"ז י"ל דהקרטין עצמן הוי הוכחה שדברי הרופאים אמת כי הם בריה. ועוד דהכא אומרים שראו בעיניהם והפוסקים האומרים שאינם נאמנים זהו כשאומרים רק מאומד דעתם כמ"ש בשב"י סי' מ"א: