ג

ולכאורה היה נ' לצדד בזה לסמוך ע"ד הרופאים מומחים ע"פ מ"ש בתוספתא דנדה ספק אם בא מהמכה או מהחדר טהור דאמאי מקילינן בספק שקול. והגם שי"ל משום חזקת טהרה הרי אפילו בטרפות מצינו דלא הקילו בספק שקול להעמיד על חזקת כשרות וכ"ש באיסור כרת וע' ביבמות פד"א דל"א דאביי ורבא לא ס"ל הא דרבה. אלא שי"ל דשאני הכא דאמר רחמנא דם ולא כתם. דמדאוריי' הכתם טהור אף שספק הרגיל דמגופה אתא שלכן מבואר במשנה דאפילו הכותים לא נחשדו על כתמיהן משום דסברא דמגופה אתא כמ"ש התוספות פ"ז דנדה דנ"ו סע"ב. ואפ"ה טהור מדאורייתא מגזה"כ בלי טעמא דלא הרגישה כמ"ש הס"ט סס"י ק"צ. ע"כ אף היכא דודאי מגופה אתא כשיש ספק שמא מן המכה הוא מוקמינן אחזקת טהרה כשהספק שקול ולא מחמירין ביה שלא להעמיד על החזקה וכמ"ש מזה באריכות בתשובה א' המתחלת אשה שיש לה וסת קבוע ואחר ספירת ז"נ ביום טבילה מזדמן שזב ממנה ליחה לבנה הנקרא שלייאם כו' ע"ש. וא"כ לפ"ז י"ל שגם הרופאים מומחים כשאומרים שהדם בא מן המכה נהי שאין דבריהם ודאי כמ"ש הג"מ ליב ממענץ מ"מ ה"ל ספק עכ"פ וה"ל כמו ספק אם בא מהמכה או מהחדר דטהור. מיהו יש מקומות שלא הקילו בספק כמו מן הלול ולחוץ דספיקו טמא. או כמו הרואה במי רגלים לר' מאיר וע' מענין סוגיא הנ"ל דהמפלת דכ"ב ב' בענין ושאלו לרופאים בתשו' זכרון יוסף חי"ד סי' י"א והביא שם תשו' עה"ג סי' כ"ב. ובספר עיקרי דינים חי"ד סי' כ"א בדיני נדה סעיף ח' שהביא מתשו' הגאון מוה' גבריאל ממיץ שבתשו' שב"י סל"ו דמ"ז ע"ד בד"ה עד כה פלפלתי ודמ"ח ע"א ודמ"ט ע"א בד"ה ולהיות ותשובת מים רבים סי' מ' ותשו' נו"ב סי' נ"ח וצ"צ סי' פ"ו ודבר שמואל סי' ל"א ומ"ב ובבל"י בתשובותיו השייכים לסי' קפ"ו ושו"ת מעיל צדקה סי' ס"ד ובתשו' שב יעקב סס"י מ"א בתשו' הג"מ יודא מילר דע"א ע"ג הביא ראיה מהירושלמי והתוספתא דיש לסמוך על הרופאים. וכ"ד השב"י סי' מ"ב ובתשו' פמ"א סי' י"ב האריך הרבה בזה והביא תשו' מהרמ"ל והח"צ והביא ד' הב"י סי' קפ"ז ב' סה"ת וריצב"א הנ"ל ודברי הב"י סס"י קצ"א סד"ה כ' הר"ן בתשו' במ"ש ול"נ דבלאו הני טעמי אתתא שריא כו' וטעמן של רופאים כו' דנ' מדבריו שסומכין על ד' הרופאים. ושהרמ"א בד"מ שם סק"ד חולק עליו דהא בהדיא אמרינן בגמרא דלא סמכינן אדברי רופאים לחוד אלא בעינן ג"כ בדיקה במים פושרין כו' וכ"נ דעת הרב"י עצמו בבד"ה. ובקיצור התשו' דהפמ"א אות ג' העלה שאין לסמוך אדברי רופא בדם גמור לתלות במכה עד דאיכא איזה דבר המברר שדברי רופא אמת ואין דבריו אלא גילוי מלתא בעלמא עכ"ל. ובפנים בתשובתו האריך בזה מהו דבר המברר כו'. גם העיר מהמשנה פ"ד דבכורות אמר תודס הרופא כו' ותירץ ששם ידע תודס בבירור כו'. ובתשו' שבו"י ח"א סי' ס"ה ס"ו ס"ל דסמכינן על הרופאים רק שצ"ל שני רופאים אפילו רופא א' מישראל ואחד שאינו ישראל וכ"כ עוד בח"ב סס"י ע"ו והביא תשו' פמ"א הנ"ל וחלק עליו: