ב

אך גם בזה אני מסופק אם כן הוא. דלא משמע כן ממ"ש בב"י סי' קפ"ז שלאחר שהוחזקה ברמ"ת צ"ע אם תוכל לסמוך על הרופא האומר שנתרפאה אפילו אם הוא רופא מומחה. והובא בש"ע שם סעיף ח'.והגם שכ' בשם הגמי"י בשם ריצב"א דתוכל לסמוך הרי התם הוא רק איסור וסתות דהא אף אם הוחזקה רמ"ת י"ל דלא חמור מדין וסת שהוחזק ג"פ וקיי"ל כמ"ד וסתות דרבנן. וע' בש"ך סי' קפ"ז סס"ק כ' וע"ש בס"ט ס"ק י"ד בד"ה עוד בש"ך שכתב כן בפשיטות אשר ע"כ י"ל דדוקא התם סמכו ע"ד הרופאים משום שהראו ראיה לדבריהם שלא נימוחו כו'. ושוב ראיתי שכן הכריח בתשו' פמ"א ח"א סי' י"ב כדלקמן. וע' בס"ט סי' קפ"ח סק"ה שהביא תשו' מהרמ"ל הנ"ל וכ' ולפ"ז מוכח דלא סמכינן באיסור זה על הרופאים וכו' ולא ידעתי הא מהרמ"ל כ' אם הרופאים אומרים שידוע להם בבירור כו' וכמו שהקשה עליו הח"צ כו' ומדוע דילג זה הס"ט. והנה במהרי"ק שורש קנ"ט הזכירו הס"ט שם ס"ל בפשיטות דסמכינן על דברי הרופאים. וז"ל ובכל מקום מצינו שסמכו חכמים על דברי הרופאים כדאמר בנדה פרק המפלת דכ"ב אר"א בר"צ כו' מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות כו' משמע שסמכו על דברי הרופאים ואפי' בחששא דכרת ואע"ג שיש לדחות ולומר דשא"ה שכן היו הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדה בכה"ג. מ"מ י"ל דאדרבה שכן הוא דאפי' התם שהיה שור שחוט לפניך דהיינו שערות וקליפות אדומות וגם שהיה ספק כרת אפ"ה סמכו כו'. וגם מצינו לענין אכילת חולה ביוהכ"פ ששומעין לרופא ואפי' חולה אומר אינו צריך ואי לאו דברי הרופאים הי' אסור להאכילו ומעשים בכל יום שאנו סומכין על דברי רופאים גוים להאכילם עכ"ל. ותשובת מהרי"ק זו הובאה ב"י בא"ח סי' תרי"ח ובי"ד סי' קצ"ט. ובתשו' הגמ"ל מענץ שבשב"י שם מובן דשאני יוהכ"פ דספיקא וס"ס מספיק להתיר ואפילו כמה וכמה ספיקות מאכילין אותו כמ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' תרי"ח סעיף ז' שכל ספק נפשות הולכין להקל אפילו בכמה וכמה ספיקות עכ"ל. וא"כ ראיות מהרי"ק מיוהכ"פ אינה ראיה לנד"ז. וע"ש בסי' תרי"ח במ"א ס"ק א' דעובד כוכבים נאמן שם להכחיש הישראל. וצ"ל הטעם משום דעכ"פ דבריו ה"ל כספק. והנה רופא א' אומר שמסופק ורופא א' אומר א"צ מאכילין אותו כמובן ומבואר מדברי הט"ז שם סק"ז והפמ"ג שם. לכן עובד כוכבים נאמן נגד ישראל דעכ"פ ה"ל כרופא א' אומר איני יודע. ורופא א' אומר אינו צריך. וגבי נדה כ' ב"י סי' קפ"ז בשם הגמי"י שאין בידו להתיר ע"פ אמירת עובד כוכבים אפי' יהיה רופא מומחה כו'. והנה בחידושי הרשב"א פ' המפלת דכ"ב בד"ה ועוד נ"ל. וז"ל ובקליפה ושערה ועפר הוא דבעינן נימוח משום שאינו מצוי שיהיה הדם נקרש ויוצא על הרוב בכענין זה אלא משום חשש בעלמא מטילין אותו למים ואם נימוחו חוששין להן ואע"פ שרובן בריות נינהו כל שיוצאין בכענין זה עכ"ל. א"כ גם לפי דבריו מוכח דסמכו על דברי הרופאים שהן בריות נינהו מן המכה או מן השומא ולא דם. ולכן הא דמטילין אותו בעלמא זהו משום חשש בעלמא כו'. דאם לא סמכינן על דברי הרופאים כדעת הגאון ממענץ וכן כמ"ש מהרמ"ל. א"כ הבדיקה חיובית היא ולא משום חשש בעלמא. אלא שי"ל כמ"ש מהרי"ק דשאני התם שכן היו הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדה בכה"ג כו' וכנ"ל. וכן מורה לשון הרשב"א במ"ש שאין מצוי כו' משמע משום זה הוא דסמכו על דברי הרופאים וכ"מ בשו"ת זכרון יוסף סי' י"א דלשטת הרשב"א והראב"ד והיא סברא הראשונה שבש"ע סי' קפ"ח ס"ו שפיר הוצרכו לדברי הרופאים כדברי שו"ת עה"ג סי' כ"ב יעו"ש. רק אם סומכים עליהם לגמרי כדברי מהרי"ק והח"צ או שצריך להוכחה כדעת תשו' הג"מ ליב הנ"ל והפמ"א יש שני סברות לכך י"ל שני סברות אלו בהרשב"א: