א

הנה בתשו' מהרמ"ל סי' קי"א רצה השואל לומר דכשהרופאים אומרים מאומד שמכה יש לה באותו מקום נאמנים לגמרי. ומה שהצריכו חכמים להטיל למים ואם נימוחו טמאה היינו משום דלאו כל דם הבא מן המכה טהור ומהרמ"ל השיב דודאי כל דם הבא מן המכה טהור אף כשהמכה היא בהמקור עצמו. ומה שהצריכו חכמים להטיל למים היינו לבחון דברי הרופאים לדעת אם כדבריהם כן הוא או שאין הענין כמו שאמרו הרופאים ותמה על תשו' הרא"ש סוף כלל ב'. ומ"מ היכא שהרופאים אומרים בבירור סומכים עליהם אפילו בדם גמור אלא בשני מעשים הוצרכו לברר דברי הרופאים מטעם הנזכר בתשובתו והח"צ סי' מ"ו דמ"ט ע"ד הקשה על מהרמ"ל. ע"ש במ"ש ואני תמה למה יגרע כח הקליפות מכח דם גמור דבדם גמור אי אתה מצריכה לבדיקה. ואתה סומך על דברי הרופאים ובקליפות אתה מצריכה בדיקה עכ"ל. ותירץ הוא בענין אחר. ולדבריו הרופאים נאמנים וסומכים עליהם. ולפע"ד יש לתרץ שטת מהרמ"ל רק לא כדבריו והוא עפמ"ש הג"מ ליב ממענץ בשו"ת שב"י סי' מ"א שאין להחזיק דברי הרופאים לדבר ודאי לברור ואין לסמוך עליהם אלא היכא דמוכחי מילתייהו. או היכא דא"צ הוכחה גמורה אלא מספיקים דבריהם לאותו הדין גם אם לא יהיו מוכרחים. והביא ראיה ג"כ ממעשה דהמפלת דכ"ב תטיל למים כו'. וזהו דברי הרופאים שהביאו ראיה שכן הוא. והיינו שהודו לחכמים שדבריהם אינן מוכרחים כי הגם שטבע המכה או השומא בגוף האשה להוליד קליפות או שערות. מ"מ אפשר ג"כ שבאו הקליפות ושערות אלו מדם שנתייבש כו' ונתנו עצה טובה להטיל למים אם נימוחו כו' שעי"ז יבורר הדבר כו' ע"ש. וזהו כפי' מהרמ"ל. אלא דלמהרמ"ל אין זה מדברי הרופאים כ"א שהחכמים אמרו להטיל למים לברר הדבר ולהג"מ ליב הנ"ל זהו מדברי הרופאים. וכן הבין בעה"ג סי' כ"ב בדברי מהרמ"ל שחכמים לא סמכו ע"ד הרופאים עד שביחנו דבריהם ומכ"מ משמע שם מדברי הג"מ ליב היכא שהרופאים החזיקו דבר לודאי גמור אפשר לסמוך אליהם והיינו מה שאמרו שאם לא נימוחו ודאי אינו דם (וכ"כ בעה"ג שם תוך ב' חצאי עגולים וז"ל גם יש לומר שהב"י מפרש כו'). וא"כ לדבריו אפשר לתרץ מ"ש מהרמ"ל אם הרופאים אומרים שידוע להם בבירור כו' ע"ש: