ה

וכל הנ"ל במוצאה דם ממש תוך מי רגלים ואח"כ בבדיקת העד. אכן בדין אם מוצאה קרטין תוך מ"ר וגם על העד. וזהו הנדון דשו"ת הר"ן סי' מ"ט. התיר הרמ"א סס"י קצ"א. ופי' הש"ך דהכא שרי אפילו כשנימוחו במים וכ"כ הד"מ סק"ד. וכ"מ ממ"ש בתשו' הר"ן באומרו ואני אומר עוד דאפי' לר' מאיר אתתא שריא כו' היאך נאמר דכי הדרי מי רגלים למקור מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצא ממנה כעין אותו דם כלל עכ"ל. הרי קורא לקרטין אלו דם וא"כ מה בכך שנימוחו שזהו ראיה שהן דם. הרי באמת אומר שזהו דם. רק שהוא דם משונה היינו שנתייבש כמו קרטין וכיון שאינה רגילה לראות קרטין אלו בשעת וסתה. ואינה מוצאה כ"א במי רגלים מוכח דמהכליות בא עם מי רגלים. ולכן אף לר' מאיר לא חיישינן לזה. ומה שהניח אאזמו"ר הגאון ז"ל סס"י קצ"א בצ"ע שמא לסברא הראשונה שבש"ע סס"י קפ"ח דכיון שנימוחו אמרינן לאו ברי' נינהו אלא דם. מ"מ לו יהא שהוא דם עכ"פ דם כזה רגיל להולד בכליות. ולכן יוצא עם מי רגלים. דהא אפי' דם גמור יוצא לפעמים ממי רגלים דהיינו טעמא דהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ממש לח. דטהורה לר' יוסי בכל ענין וגם לר' מאיר ביושבת משום דחזקה משביל המים בא. וא"כ ק"ו בחצץ אדום זה שמפורסם לרופאים שרגיל להולד בכליות. אף שהוא דם גמור יבש י"ל כן כיון שנמצא רק עם מי רגלים. ולכן אף לר' מאיר טהורה. ועוד כיון שכבר נתבאר לעיל דאף בדם לח שנמצא תוך מ"ר ובבדיקת עד מקיל הר"ן. וגם להמחמירים י"ל טמא רק משום כתם לכך בהנך קרטין אף שנימוחו יש להקל כהר"ן שם. וכ"מ בתשו' ח"צ סי' ע"ג בד"ה ומ"ש עוד. אבל הר"ן מיירי מצד הקרטין עצמם. במ"ש אם נימוחו טמאה ופירש"י דדם הוא ואיך יכשיר הר"ן בלי שום בדיקה והטלה למים אדרבה ההיפוך שמענו מדברי הר"ן ז"ל כו' יעו"ש מוכח דה"ה אפילו נימוחו טהורה ואפי' לר' מאיר משום דנמצא בשעת הטלת מ"ר ומשום דאיכא הך הוכחה דבשום זמן כו'. וע"ש לעיל מיניה בד"ה ועוד שגג. כעין אותו דם כו'. מזה משמע ג"כ כן דמחשב להנך קרטין שבתשו' הר"ן דם גמור:

הגה"ה אחר זמן רב. אך יש לעיין בדין מ"ש הרמ"א אם מצאה דם תוך מי רגליה וגם על העד שבדקה א"ע בו כו' עכ"ל. איך מיירי אם בדיקת העד היה תוך שיעור וסת לסוף יציאת מי רגלים או אפילו אחר שיעור וסת דכיון שנמצא גם תוך מי רגלים שפיר יש לתלות מה שמצאה ע"י בדיקת עד הוא ג"כ מתמצית מי רגלים. אפילו היה הבדיקה אחר שיעור וסת ועמ"ש בתשו' המתחלת לדין המוזכר בב"י סי' קפ"ח בד"ה וכתב עוד בתה"ד אע"ג דהרגשה דאורייתא היא. ושם סעיף ג' גבי ובאמת אחר שכבר נתבאר דהתה"ד מיירי שבדקה א"ע אחר שיעור וסת כו' יעו"ש: