ד

מיהו צ"ע דעכ"פ מוכח ממהרי"ו דאף במרגשת כאב לא התיר אפי' במוצאה גם תוך הספל רק ע"י בדיקה דהמוך. א"כ איך ניקל אנו כן גם בשאר אשה שאינה מרגשת כאב. דא"כ לא יהיה מהוכחה דהרגשת כאב שום נפ"מ בכה"ג וזה רחוק לומר דמוכח מדבריהם דעשו עיקר גדול מהרגשת הכאב כמ"ש במהרי"ו שם כיון שמצטערת בשעת הטלת מים מוכחא מלתא כו'. אך י"ל דהא באמת יש מקילים גבי הארין ווינדא שלא להצריך שום בדיקה. והש"ך בנקה"כ סי' קפ"ז (בהשגתו על הט"ז סק"י) כ' דגם מהרי"ל שהצריך בדיקה היינו כיון דאפשר למיקם עליה דמלתא ע"י הבדיקה. אבל היכא דא"א בבדיקה לא קאמר מהרי"ל כו'. א"כ הכא גבי אשה שאינה מרגשת כאב דא"א לעשות עוד צד אחר זולת הבדיקה י"ל מודו מהרי"ל ומהרי"ו דסגי בבדיקה זו עכ"פ במוצאה דם תוך המ"ר ועל העד כנ"ל. והנה בש"ך סק"ז מבואר דבהארין ווינדא יש להקל ע"י הבדיקה אפי' באשה שאין לה וסת. והכו"פ ס"ק והס"ט סק"ה מחמירים בזה. והנה אם מיירי במוצאה ג"כ תוך המ"ר ודאי העיקר כהש"ך. אך אפי' אם מוצאה רק על העד נ' ג"כ כהש"ך דהא במהרי"ל כ' אף כי היה ראוי אפי' בימי העונה להתיר ע"י תקנתא דלעיל. הרי שעלתה סברא לפניו להתיר אפי' בשעת וסתה ממש ע"י בדיקה זו כיון שמאד מצטערת בשעת הטלת מ"ר. א"כ אף דמסיק מ"מ לא מלאני לבי להתיר. היינו בשעת וסתה דוקא אבל שלא בשעת וסתה נ' להתיר אפילו באין לה וסת כלל:

קיצור. (נת' שגם בשאר אשה שאינה מרגשת כאב ומוצאה דם תוך מ"ר ועל העד יש להקל ע"י בדיקה דמהרי"ו ואף באין לה וסת קבוע וכ"ז דלא כהחוות דעת. ובהארין ווינדא יש להקל ע"י בדיקה זו אף במוצאה על העד לבד):