ג

אך הנה לעיל מיניה כ' רמ"א בסי' קצ"א בהג"ה שם אך יש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת להצריכה בדיקה כו' והכי נהוג. א"כ כיון דאפילו באשה שמרגשת כאב בשעת הטלת מי רגלים שקורין הארין ווינד דאיכא ידים מוכיחות שיש לה מכה המכאיב אותה בהטלת מי רגלים וממנו הדם יוצא אפ"ה לא התיר אפי' בצירוף הבדיקה דמהרי"ו כ"א ג"כ באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. א"כ כ"ש בנדון הנ"ל שאינה מרגשת כאב ומוצאה דם תוך מי רגליה וגם על העד שאין להתיר בבדיקה דמהרי"ו כ"א באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה. אך לפי המובן מלשון רמ"א היה מקום לחלק דהתם גבי הארין ווינדא כיון דכ' להתיר אפילו אם מוצאה דם אחר הטלת מי רגלים כשמקנחת עצמה ור"ל אפילו אם לא מצאה דם תוך מי רגליה. רק על העד לבד שקנחה עצמה אחר הטלת מי רגלים מצאה דם אפ"ה טהורה. וכן משמע מדכתב בסיפא אבל אם אינה מרגשת כאב ובודקת עצמה אחר הטלת מים אם לא מצאה דם במי רגליה ודאי טמאה. מכלל דברישא במרגשת כאב טהורה היא אפי' בכה"ג. משום דהא איכא ידים מוכיחות מאחר דמרגשת כאב כו'. וכן כ' אאזמו"ר נ"ע סק"ג בפי' דברי רמ"א ע"כ בכה"ג דוקא הוא דכתב שיש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת וע"י הבדיקה דמהרי"ו. והיינו כיון דבכה"ג לולי הרגשת הכאב היתה טמאה מדאורייתא לכל הדעות וכמ"ש בב"י בד"ה כתבו הגהמי"י בפ"ה פשיטא. וכ"כ אאזמו"ר נ"ע סק"י ולכן אפי' מרגשת כאב כ' יש מחמירין וכו' משא"כ בנד"ז אף שאינה מרגשת כאב כיון שמצאה ג"כ תוך מי רגליה אז כיון שלפ"ד רוב הפוסקים טהורה היא לגמרי אף שנמצא ג"כ על העד. לכן אף שיש מחמירים סגי עכ"פ לסמוך על הבדיקה דמהרי"ו. ולא להצריך עוד דדוקא יש לה וסת. אלא אף שאין לה וסת קבועה תהיה טהורה שלא לטמאה על ידי הדם שמוצאה תוך מ"ר ועל העד. ועפ"ז יש לתרץ קושיית הט"ז בסי' קפ"ז סק"י שהקשה על פסקי רמ"א שדבריו סותרים זא"ז דכאן (ר"ל גבי מכה שא"י אם מוציאה דם) התיר בלא שום בדיקה שלא בשעת וסתה ובסי' קצ"א במי רגלים דקיל טפי כ' דהכי נהוג להתיר ע"י בדיקה דוקא. ולפמ"ש בדעת רמ"א דמיירי כאן בלא מצאה דם תוך מ"ר כ"א על העד שקינחה בו לבד אחר הטלת מי רגלים. א"כ י"ל דאין זה קיל טפי. דהנה הט"ז סייע דבריו שזה קיל טפי ממ"ש מהרי"ו בתשובה סי' כ"ה. ונ"ל דעדיף האי מאשה שיש לה מכה כו'. אמנם באמת מהרי"ו מיירי כשמצאה ג"כ דם תוך מ"ר כמש"ש בתחלת התשו' שהיתה משתנת דם כו' ונמצא דם בתוך הספל כו'. ע"ז הוא דכ' ונ"ל דעדיף האי מאשה שיש לה מכה באותו מקום כיון דמצטערת בשעת הטלת מים מוכחא מלתא שבא הדם עם מי רגלים ממקום המי רגלים עכ"ל. ור"ל כיון דאיכא תרתי שנמצא הדם תוך הספל וגם דמצטערת כו' א"כ זה ודאי עדיף ממכה. דהכא אפי' בלא ההוכחה דמצטערת ס"ל לרוב הפוסקים דטהורה דמחזקינן שהדם שבא עם מי רגלים בא ממקום מ"ר. א"כ כ"ש כשנוסף ע"ז ההוכחה שמצטערת בשעת הטלת מים כו'. א"כ אפי' לר' מאיר שריא והוכחה זו עדיפא ממ"ש בתשו' הר"ן סי' מ"ט אנידון שלו דאפי' לר' מאיר שריא ע"ש. ולכן זה עדיף מאשה שיש לה מכה כו'. משא"כ בנידון דרמ"א דמיירי בלא מצאה תוך המ"ר רק על העד לבד א"כ נשאר רק ההוכחה דשמצטערת בשעת הטלת מים. וזה י"ל דלא עדיפא כמו אשה שידוע שיש לה מכה דצער וכאב לא דמי ממש לידוע שיש לה מכה וכמו שחילק ביניהם בהדיא מהרי"ל בתשו' סס"י קע"ג וכתב אבל בנד"ז אין לה מכה מבוררת עכ"ל. ולכן החמיר כאן רמ"א להצריכה בדיקה דמהרי"ו. משא"כ בסי' קפ"ז גבי ידוע שיש לה מכה כו' היקל באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה בלי שום בדיקה. אמנם באמת נראה דאף שאמת הדבר דרמ"א מתיר ע"י הבדיקה דמהרי"ו במרגשת כאב אף במוצאה דם רק על העד ובמ"ר לא נמצא כלום. מ"מ נראה דגם במוצאה ג"כ תוך מ"ר קאי דגם בכה"ג יש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת להצריכה בדיקה כו' דהא ודאי דחומרא דלהצריכה בדיקה קאי אפי' בכה"ג שמוצאה ג"כ תוך מ"ר כמבואר בתשו' מהרי"ו סי' כ"ה שכתב להתיר ע"י בדיקה זו וכבר נתבאר דמהרי"ו מיירי בכה"ג שנמצא הדם תוך הספל כו'. אלא שבמהרי"ו לא נזכר חומרא דיש לה וסת. רק זה נזכר בתשובת מהרי"ל סי' קע"ג שהצריך בדיקה הנ"ל וכ' וכ"ז לנשים שהיה להן וסתות ושלא בשעת וסתה. אמנם באמת במהרי"ל לא נזכר בין בהשאלה בין בהתשובה רק שנמצא דם בבדיקת עד. ולא נזכר שמוצאה ג"כ תוך הספל. וז"ל השאלה ולאחר שעמדה מצרכיה בודקת עצמה בעד ומוצאה לרוב פעמים על העד דם ואינו אדום ממש. אך הוא דיהה כמו מוגלא עכ"ל. א"כ משמע בתוך הספל לא מצאה כלום דאל"כ היה מבאר. אמת מל' התשובה דמהרי"ל שכ' כבר ידעת תשובת מהר"מ שהחמיר בענין זה בתשובתו הלא היא במרדכי כיון שיצא דם בבדיקת עד. מזה משמע דמהרי"ל מיירי ג"כ אף גם במוצאה תוך מ"ר דהא כה"ג מיירי מהר"ם. ומ"מ אין זה מוכרח ואפשר דמה שהחמיר להצריך תרתי הבדיקה ושיש לה וסת זהו משום שמצאה רק על העד. אבל במוצאה גם תוך הספל י"ל דמודה דע"י בדיקה לחוד שריא כמ"ש מהרי"ו. דכיון דרבו המתירין כה"ג אפי' בלא הבדיקה ובלא הטעם וההוכחה דמצטערת בשעת הטלת מים א"כ אף דמי יבוא אחרי מהר"מ שהחמיר. מ"מ יש להתיר ע"י ההוכחה דמצטערת והבדיקה:

קיצור. (נתבאר שיש לחקור דהא רמ"א החמיר אפי' גבי הארין ווינד שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת ע"י הבדיקה. וא"כ כ"ש בשאר אשה. אך י"ל דרמ"א לא החמיר רק במוצאה דם על העד לבד ובתוך מ"ר לא מצאה כלום. אבל בנד"ז שמצאה ג"כ תוך מ"ר יש להקל אפי' באין לה וסת אף שאינה מרגשת כאב. ובזה יתורץ קושיית הט"ז וכ"מ מתשו' מהרי"ל ומהרי"ו לחלק כה"ג גבי מרגשת כאב עכ"פ):