א

סימן קמו

השאלה נאבדה ומהתשו' נראה שהשאלה היא במוצאה דם תוך מי רגלים. וגם על העד שבדקה בו תומ"י אחר הטלת מי רגלים. ואיך הדין אם אינה מוצאה דם ממש רק קרטין. הנה בש"ע סי' קצ"א בהג"ה כ' אבל אם מצאה דם תוך מי רגליה וגם על העד שבדקה א"ע בו י"א דהיא טמאה דלא התירו רק דם שנמצא תוך מי רגלים (מרדכי ה"נ) וי"א דהיא טהורה דדם שנמצא תולין שעדיין נשארו מתמצית מי רגלים (ב"י ממשמעות הרא"ש והר"ן) ויש להחמיר עכ"ל. והש"ך סק"ח דכך הוא שורת הדין להחמיר ור"ל משום כתם. מ"מ המעיין במקור הדין יראה דדעת רוב הפוסקים להקל בזה אפי' במשתנת מעומד. וזהו לשטת רש"י והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן וכ"פ הרב"י בש"ע ובתשו' פנים מאירות ח"א סי' י"ב האריך להוכיח דהעיקר כשטה זו ושם סתר ג"כ דעת הש"ך סק"ג שר"ל שהעיקר כדעת ר"ח. וגם מצאתי בבה"ג סוף נדה שהביא משנה זו ופסק כר' יוסי משמע דלא ס"ל כדברי ר"ח. דאל"כ ה"ל לפרש דמ"מ מודה ר' יוסי דטמאה משום כתם. וגם ה"ל להביא דין איש ואשה שעשו צרכיהם כו' דאז מותר לגמרי. וגם לכאורה מ"ש בגמרא וכן אורי ליה ר' אבא לקלא (ופרש"י שם אדם שהוצרך לדבר) הלכה כר' יוסי. ולשטת ר"ח הרי ר' יוסי ג"כ מטמא משום כתם בכל מה שמטמא ר' מאיר. וא"כ ע"כ לא טיהר לו רק היכא דר"מ מטהר וא"כ מהו אורי ליה כר' יוסי. ולהש"ך יש לתרץ דשאלתו דקלא הי' לטהרות וטיהר לו דיעבד כר' יוסי. ובאמת שכ"מ בתוספות די"ד ע"ב לר"ח אך כבר הקשה ע"ז הס"ט דא"כ אינו דומה לעד שאינו בדוק דשם גם דיעבד טהרותיו תלויין. וכיון דכל חילי' דהש"ך לפסוק כר"ח כדי להשוות רואה במ"ר לעד שאינו בדוק הרי גם לדבריו אינן שוים. ולפי' הב"י בר"ח דמחלק בין טהרות לבעלה יש ליישב דהורה לו דטהרותיו תלויות. אכן גם זה דוחק דמלשון אורי ליה משמע שנמשך מהוראתו היתר למעשה. ואם ההוראה היה רק דהטהרות תלויות אין נפ"מ למעשה. גם בלא"ה יש להקשות ע"ד הב"י דברוב המקומות בגמ' משמע דלטהרות מחמרינן יותר כמ"ש בס"ט:

והנה מבואר בב"י (בד"ה כתבו הגמי"י בפ"ה פשיטא) דנד"ז דומה לנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל כו' וכמ"ש בהדיא בתשו' הר"ן סי' מ"ט שהביא הב"י אח"כ שהרי כ' וז"ל ונדון שלפנינו הרי הוא כנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל שהרי אותה חצץ אדום נמצא עם מימי רגליה ולאחר מכן ע"י בדיקה מחמת אותה תמצית שנשאר ממימי רגליה עכ"ל. ובס"ט סק"ז ר"ל דמהרמ"א משמע דבמצאה על העד חמור טפי מנמצא על שפת הספל ויצא לו זה להס"ט למה שפי' ברמ"א דלא מהני הכא בדיקה דמהרי"ו אע"ג דמהני בנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל כו'. אכן דוחק הוא לומר דרמ"א יפסוק היפך מתשו' הר"ן במקום שאין חולק עליו בפי' לומר דזה גרע דהמרדכי בשם מהר"ם שחולק על הר"ן היינו משום דמטמא ג"כ בנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל וכמ"ש הס"ט ס"ק הנ"ל וז"ל וכן נראה מן המרדכי דאיהו לא כתב להחמיר במצאה תוך מ"ר ובבדיקת עד אלא למאי דס"ל דר' יוסי לא פליג אר' מאיר אלא ביושבת לגמרי כוותיה ס"ל. אבל למאן דס"ל דר' יוסי פליג אר"מ אפילו ביושבת אפילו במצאה אח"כ ע"י עד טהורה עכ"ל:

אך מלשון תשובת מהרי"ל רס"י קע"ג שכתב וז"ל כבר ידעת תשובת מהר"מ שהחמיר בענין זה בתשובתו הלא היא במרדכי כיון שמצאה דם בבדיקת עד עכ"ל. משמע טעם החומרא מפני שמצאה דם בבדיקת עד. דזה חמור מנמצא על שפת הספל. ולא כתשו' הר"ן דמדמה זה לזה. וזכר לדבר מדין בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה עליה דם בגמ' ר"פ הרואה כתם. דקיל מבדקה א"ע בעד ומצאה דם. בלא הטעם דהרגשה כמ"ש הס"ט סס"י ק"צ מהא דרב אשי דפרש"י שמואל לא איירי בהרגשה כו' הרי מחשיב זה כתם. משא"כ בבדיקת עד. וכמ"ש מזה במ"א על המשנה ס"פ הרואה כתם. שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר כו' דם ולא כתם. וכמ"כ י"ל באשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם בספל הרי איכא חד מ"ד בגמ' פכה"י די"ד דגם ר"מ אינו מטמא אלא משום כתם. ואף למ"ד דר"מ מטמא משום נדה מ"מ לר' יוסי אף למ"ד דמודה ליה ביושבת י"ל אינו מטמא רק משום כתם והרי ר"ח פי' בהדיא כן. משא"כ בנמצא דם גם בבדיקת עד כנידון דהר"ן יש בזה חשש טומאת נדה. רק שבאנו להקל לתלות במ"ר י"ל בזה דוקא מחמיר מהר"מ. רק בתשו' מהר"ם שבמרדכי פ"ב דשבועות סי' תשל"ה יש לפרש שבבדיקת עד לבד מצאה דם ובמי רגליה לא מצאה רק כעין קרטין ע"ז החמיר אבל אם גם במי רגליה מצאה דם כמו בבדיקת עד י"ל לא היה מחמיר רק כמו במוצאה תוך הספל ועל שפת הספל וכ"מ לכאורה בב"י סס"י קצ"א בד"ה ומ"ש המרדכי. שאח"כ יהי' מוצאה דם ממש בעד שבודקת בו. משמע על המים היה רק קרטין. ולשינויי זה דהב"י הסכים הד"מ סק"ה והש"ך ס"ק י'. ועיין בתשו' גבעת שאול סי' ס"ו משמע ג"כ כמו שכתבתי בפירוש דברי המרדכי. וז"ל ומדנקט רואה דם סתם ולא נקט רואה אותו דם או אותן קרטין משמע דלא קאי על הנך קרטין רק אדם ממש עכ"ל. הרי מפרש כמ"ש דעל המים ראתה הדם שהוא כעין קרטין ובבדיקת עד מצאה דם כפשוטו. מיהו הח"צ בתשובה סי' ע"ג אינו מפרש כן דברי המרדכי והגבעת שאול שם נחלק עליו. ונראה לכאורה עוד ראיה לדברי מהרי"ל ונגד תשובת הר"ן דהא בגמ' די"ד משוה בדקה א"ע בעד שאינו בדוק לדין האשה שהיא עושה צרכיה ולכן דעת הרז"ה והרשב"א בתה"א בית ז' שע"ד דקע"ח ע"ב דכמו דקיי"ל בהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם דטהורה לגמרי כמ"כ בבדקה א"ע בעד שאינו בדוק והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דג"כ טהורה לגמרי אפי' יש בו כגריס ועוד לא כרבי דטמאה משום נדה ולא כר' יוסי דטמאה משום כתם. אלא דטהורה לגמרי. וכן פסק בתה"ק שם רק שכתב שהמחמיר כר' חייא תע"ב. ואמנם בש"ע סי' ק"צ סל"ו פסק גבי עד דטמאה משום כתם אף שגבי עושה צרכיה פסק רס"י קצ"א דטהורה לגמרי. א"כ עכצ"ל דטעם החומרא בעד יותר משום שבדקה א"ע בו שאני. ולכן הרמב"ם מחמיר יותר ופוסק כרבי. א"כ מזה ראיה דגם בהאשה שהיא עושה צרכיה כשנמצא דם גם על העד אף שנמצא ג"כ תוך מ"ר י"ל חמור יותר מנמצא תוך הספל ועל שפת הספל אלא ה"ל כדין בדקה א"ע בעד שאינו בדוק דקי"ל דטמאה משום כתם כך י"ל בדעת מהר"מ לפמ"ש בתשו' מהרי"ל. והר"ן דאינו מחמיר בזה יותר מנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל. י"ל ג"כ טעמו כיון דעכ"פ ודאי אין בזה רק טומאת כתם דהא אפי' בעד שאינו בדוק וביותר מכגריס דאין כ"כ במה לתלות ולכן רבי מטמא נדה. אעפ"כ קי"ל דטמאה רק משום כתם. והרשב"א והרז"ה מקילים לגמרי. א"כ הכא ודאי אף שנמצא בבדיקת עד פשיטא דלא חמור מעד שאינו בדוק הנ"ל מאחר שנמצא ג"כ תוך מי רגליה ואדרבה קיל מעד שאינו בדוק דהתם אין כ"כ במה לתלות. אבל הכא עינינו רואות מה שיש לתלות. וא"כ הכא יש לפסוק כדעת הרשב"א והרז"ה גבי עד שאינו בדוק דטהורה לגמרי. דאף דשם גבי עד מחמיר הש"ע דטמאה משום כתם היינו משום דאין במה לתלות. אבל הכא אין לך מקום גדול וקרוב יותר במה לתלות הכתם דהיינו שהוא תמצית מדם הנמצא במימי רגליה וכיון דפלוגתא דהר"ן ותשו' מהרי"ל הוא בטומאת כתם דרבנן הרוצה להקל כדעת הר"ן יש לו על מה שיסמוך:

קיצור. במוצאה דם תוך מ"ר ועל העד לדעת הר"ן זהו כנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל דטהורה בלי שום בדיקה והס"ט סק"ז פירש שי"ל דבמוצאה על העד חמור טפי מבנמצא על שפת הספל ולכן אף להמקילים שם כר' יוסי. בזה יש להחמיר וכ"מ בתשו' מהרי"ל רס"י קע"ג. ודוגמא דבדקה קרקע עולם קיל מבדיקת עד. ומ"מ במרדכי עצמו אין מוכרח דברי מהרי"ל וכמ"ש הס"ט בעצמו. ולכאורה דין זה דומה לדין בדקה א"ע בעד שאינו בדוק שבש"ע סי' ק"צ סל"ו דמשמע בגמ' די"ד ע"ב דלר' חייא חמור מדין האשה שהיא עושה צרכיה. וא"כ זהו ראיה לדעת מהרי"ל. ולהר"ן י"ל דאדרבה משם ראיה דבשם ג"כ דעת הרשב"א והרז"ה להקל לגמרי. ואף דאנו קיי"ל להחמיר שם מ"מ כיון החומרא רק ע"ד כתם לבד. א"כ הכא שיש ויש במה לתלות הכתם לכן טהורה לגמרי: