ז

ומ"מ נראה דאע"ג דלא סמכינן על בדיקת מהרי"ו מ"מ על הבדיקה שנזכר בתשו' אאזמו"ר נ"ע ריש הל' נדה שתכין לה קנה דק ארוך כו' יש לסמוך כמ"ש בתשו' א' דס"ל לרבינו ז"ל דבדיקה זו עדיפא מבדיקת מהרי"ו. והטעם מובן ממ"ש בשולחנו הטהור סי' קצ"א ססק"י שאפשר לו לירד כו' ע"ש אבל בבדיקה זו ל"ל הכי שע"י הקנה דוחקתו למעלה. לכן אם תבדוק ג"פ וימצא המוך נקי ולמטה בסוף המ"ר ימצא טפת דם יש להתירה לעולם אף אם תראה במ"ר דמוכחא מילתא דלאו מהמקור הוא. וכש"כ בנד"ז שמרגשת כאב בשעת הטלת מ"ר דא"כ נ' שיש לסמוך ג"כ על בדיקת מהרי"ו כדפסק רמ"א להדיא ואע"ג שמרגשת לפעמים כאב בלא הטלה ג"כ מ"מ אם בשעת ההטלה לעולם מרגשת כאב מוכחא מילתא דהכאב הוא במקום מוצא המ"ר אלא דהכאב גדול עד שמרגשת אותו לפעמים גם בלא הטלה. אבל עכ"פ הוא במקום מוצא מ"ר מדמרגשת כאב לעולם בשעת הטלת מ"ר. וא"כ יש לסמוך על בדיקת מהרי"ו. ודע דבדיקות אלו אינן מועילות אלא אם אחר הטלת מ"ר ימצא ט"ד בהמ"ר או על העד ואח"כ תוציא המוך ויהי' נקי כנ"ל. אבל אם גם במ"ר ובהעד שתקנח א"ע בו אחר הטלת מ"ר קודם הוצאת המוך לא ימצא שום דם. א"כ אין ראי' ממה שגם המוך נקי כיון דעכשיו לא נמצא שום ט"ד ואם אח"כ בהשתנה אחרת ימצאו טפי דמים יש לחוש דמהמקור הוא. משא"כ כשנמצא על העד ואח"כ תוציא המוך נקי מוכח דלאו מהמקור הוא. ומה שבא בשאלתך אם הבדיקה שבש"ע היא דוקא במרגשת כאב. או גם באינה מרגשת. כבר נתבאר בשם כאאזמו"ר ז"ל סק"י דבאינה מרגשת לא מהני הבדיקה מיהו מתוך דבריו נ' דהיינו דוקא כשנמצא על העד לחוד אבל אם נמצא ג"כ בתוך הספל ועל העד שהביא רמ"א י"א דטהורה בלי בדיקה וזהו דעת הר"ן וי"א דטמאה וזהו דעת מהר"ם א"כ אפשר דבכה"ג סמכינן על הבדיקה גם לפ"ד רמ"א. כן מורה לשון רבינו ז"ל סק"י ממ"ש דהכי לא מהני כו' דדוקא בנמצא על העד לחוד. אך בס"ט סק"ז פי' דרמ"א ס"ל דאפי' בכה"ג לא סמכינן על הבדיקה. וכן לפי הטעם שכ' רבינו ז"ל סק"י דבדיקה זו לא מהני רק דלא אמרינן הדור מ"ר כו'. א"כ בכה"ג אפי' לא נימא הדור כו' יש לחוש לדלמא בתר דתמו כו' כמ"ש שם סקי"א. לכן לפי' הס"ט לא סמכינן על הבדיקה זו בשום ענין רק במרגשת כאב דוקא. ובתשובה א' כתבתי שאין להחמיר בזה:

ומה שכתבת במוצא' דם במ"ר אם צריך שיעור כמו בכתם הנה שאלתך זו היא לפר"ח דמטמא משום כתם. דאלו לפי' מהר"ם כיון דיש לחוש לדלמא בתר דתמו כו' א"כ טמאה משום נדה. וכן להר"ן בנמצא על שפת לחוד. וא"כ אין נפ"מ לדינא דהא אנן חוששין לפוסקים הנ"ל וביושבת על שפת וכו' ומקלחת לתוך כו' ונמצא בתוך גם לר"ח טהורה לגמרי. ואין נפ"מ רק לענין עומדת. ונ' דאין חילוק בין פחות מכגריס לכגריס ועוד דחילוק זה לא שייך רק כשיש לתלות בדם מאכולת. משא"כ הכא דודאי מגופה קחזיא רק הספק שמא ממקום מ"ר א"כ מ"ל כגריס ועוד או פחות מכגריס שמא תאמר דעל פחות מכגריס לא גזרו כלל טומאת כתם. הא לא משמע כן ממ"ש כאאזמו"ר נ"ע סי' ק"צ סק"ט בשם הראב"ד ע"ש: