ו

ועתה נשוב לדינו של הרב"י אם בדקה א"ע אחר כלות המ"ר ומצאה דם דטמאה ודאית. ולפע"ד יש לספק בזה טובא אם קנחה א"ע תוך שיעור ווסת ליציאת מ"ר והרי גבי קנחה א"ע אחר תשמיש תוך שיעור ווסת מחייבין חטאת לבעלה אלמא דמחזקינן לי' בטומאה ודאית אלמפרע והן אמת דבגמ' דף ס' ע"ב פליגי בר פדא ור' אושעיא ולר' אושעיא בלא תשמיש לא מחזקינן בטומאה ודאית אלמפרע דאם איתא דהוה דם מאן עכביה ול"ד לאחר תשמיש דהתם י"ל דשמש עכביה. אך אפי' לפ"ז י"ל הכא ג"כ דהוה דם במ"ר ג"כ רק שנתבטל במיעוטו במים לכן לא ניכר. ותו דהא רב שם ס"ל כבר פדא דמחזקינן אלמפרע וכ"ד רב הונא בגמ' ד"ו וכ"ד רב חסדא בקדושין דע"ג ע"ב וכ"פ הרב"י בש"ע סי' ק"צ סעיף נ"א.וכ' שהרא"ש שכ' כר' אושעיא יחיד הוא בדבר וכיון דאפילו בכתמים ששומעים להקל פסק להחמיר א"כ ודאי ס"ל דאין לספק בזה. אמנם עדיין י"ל דל"ד דבשלמא התם כשנאמר שהדם שנמצא עכשיו בקינוח נעקר ממנה בשיעור וסת מקודם והי' אז עדיין בתחלת ביה"ח סגי. משא"כ הכא כשנמצא אחר כלות המ"ר תוך שיעור ווסת ואנו רוצים לומר שהי' מקודם בהמ"ר ממש זה לא דמי כ"כ להתם אף לבר פדא. אך כבר כ' שם הרא"ש חילוק זה בשלמא בטהרות כו' אבל הכא כו' אין ראוי שנתלה דם המציאה בה כו' ואפ"ה כו' א"כ כו' ע"ש. וא"כ שאר הפוסקים דפסקו דבכתמים תולים כשיעור וסת ולא יותר ש"מ דלא ס"ל חילוק זה אלא דדם זה מחזקינן לי' כמ"כ ממש למפרע שהי' במקום הזה ממש. ועוד דבכל כה"ג יש לצרף סברת התוס' דמדלא חזאי קודם עשיית צרכיה ולא אח"כ א"כ הדם ודאי לאו ממילא אתי רק שי"ל דאיכא הוכחה להיפוך מדלא נמצא בתוך הספל. והרי עכ"פ הרשב"א לא ס"ל כלל הוכחה זו מדמטהר בנמצא על שפת הספל לחוד וה"נ ה"ל כעל שפת הספל כיון שהבדיקה הי' תוך שיעור וסת לכלות המ"ר. גם הר"ן בתשו' דימה דם שעל העד לנמצא על שפת הספל. והמרדכי שפסק דטמאה בפשיטות היינו משום דס"ל דנמצא על שפת הספל נמי טמאה. אבל לפ"ד המקילים בזה קרוב לומר שיש להקל ג"כ בנמצא על העד ובלבד כשקינחה א"ע תוך שיעור וסת וע' בתשו' פמ"א ח"א סי' י"ב ד"ה ואם אמנם. ואף כי ודאי אין להקל נגד הרמ"א שפסק כהמחמירים ובפרט שבנד"ז י"ל שגם להר"ן יש להחמיר מ"מ כיון שלדעת הרב"י שפסק כהרשב"א וסיעתו יש להקל. א"כ יש לסמוך עכ"פ על בדיקת מהרי"ו הנז' בש"ע סי' קצ"א דאע"ג שהש"ך סק"ז כ' שהבדיקה לאו דסמכה היא מ"מ יש לסמוך עכ"פ ע"ז בצירוף דעת הרשב"א וסיעתו. ובפרט שהנ"ב סי' מ"ג כ' שהיא בדיקה טובה. אך מ"מ וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה נגד הרמ"א שכ' אאזמו"ר הנ"ל נ"ע סק"י דס"ל דבכה"ג לא מהני בדיקת מהרי"ו ובס"ט החמיר יותר בפי' דעת הרמ"א כדלקמן:

קיצור. אם בדקה עצמה אות יום להטלת מ"ר י"ל דה"ל כנמצא על שפת הספל. מיהו למעשה חלילה לסמוך ע"ז רק עפ"י בדיקת מהרי"ו ואעפ"כ אין לעשות מעשה בזה: