ב

ולפי שדבר זה נפ"מ גדולה לענין הבדיקה דהיכא דטמאה ודאית לא מהני הבדיקה. ע"כ צריך לעמוד על דין זה אם מוסכם הוא לדברי הכל. וקודם כל נזכיר בקצרה השטות הנמצאות לראשונים במשנה וגמרא דהאשה שהיא עושה צרכיה כו'. והן ארבע שטות. הא' שטת רש"י דעומדת א"א לה לזנק ואפ"ה מטהר ר' יוסי. והיינו משום דלא חיישינן כלל לחששא דלמא הדור מי רגלים למקור (דאזיל בתר חזקה דכיון דבעשיית צרכיה בא הדם מסתמא משביל המים בא. ולא אזיל בתר חששא אע"ג דלעיל פכה"י די"ז ב' יש סברא דאזלינן בתר חששא ולא בתר חזקה וס"ל דמן הלול ולחוץ אינו ודאי טהור אלא ספק. אפשר דכאן הוי חששא רחוקה יותר מהתם. והחזקה אלימתא טפי) וממילא דלא חיישינן ג"כ לדלמא בתר דתמו מיא אתא דם. כיון דנמצא הדם בתוך הספל על המים חזקה עם המים בא. ולא אזלינן בתר חששות ומיהו אם יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא הדם על שפת הספל ולא בתוך הספל ס"ל להר"ן דטמאה והרשב"א בתה"א דקפ"א סע"א כ' להקל וכ"פ הב"י ועוד יש מחלוקת דהנה לעיל רפ"ח משמע דמיירי אפי' בארגישה ואפ"ה טהורה דתלינן דאימור הרגשת מ"ר היא וכ"פ הרמב"ם והרמב"ן והתשב"ץ כ' שתמהו רבים ע"ז וטעם תמיהתם י"ל משום דלמסקנא דרב אשי דשמואל לא איירי בהרגשה א"צ להעמיד המשנה בדארגישה ובש"ע פסק בזה ג"כ כהרמב"ם והרמב"ן:

שטה ב' היא שטת התוספות דעומדת אפשר לה לזנק וכולה מתניתן איירי במזנקת אבל בעומדת ושותתת לא אשכחן דמטהר ר' יוסי וכ' אא"ז נ"ע דלפ"ז ג"כ דלא אשכחן נמי דמטמא הלכך מידי ספיקא לא נפקא. ולכן אין להחמיר אלא בודאי שותתת ולא בדאיכא למיחש. ולענ"ד היה מקום לומר דלא לטמא רק בשתיתה מתחלה שהמי רגלים מרובים לא בשתיתה דלסוף כו' כיון ששותתת מחמת מיעוט מ"ר שבסוף השתנה נתמעטה ואין בהם כדי זינוק איך נאמר שאז דוקא יהי' בהם כח לחזור להמקור ולהוציא משם דם. מיהו לא נ' כן מהתוספות. וכן ראיתי שכ' הב"ח סעיף א' עמ"ש הטור אבל אם שותתין על שפת הספל טמאה וז"ל והשתא רבינו דנקט על שפת הספל לרבותא נקט הכי כלומר לא מיבעיא אם גם מתחלת הטלת מי רגליה שהם מרובים היתה עומדת ושותתת לתוך הספל דפשיטא דטמאה דחיישינן שמא מתוך עצירת מי רגליה הדור למקור אלא אפי' אם בתחלה היתה מקלחת לתוך הספל ולאחר הקילוח היו מי רגליה שותתים על שפת הספל דאע"פ שאין שם אלא מעט מי רגלים בסוף ההטלה אפ"ה חיישינן דהדור למקור ואייתי דם וטמאה כו' והכי משמע להדיא בדברי הרא"ש שכתב דחיישינן דבתר דתמו מיא ופסק הזינוק ואין המים יוצאין בגבורה הויא לה כמו שותתת וחזרו מי רגלים למקור והביאו דם עכ"ל הב"ח הביאו הס"ט רס"י קצ"א ועמ"ש מזה לקמן אות ה':

שטה ג' היא שטת ר"ח דאף ר' יוסי לא טיהר בעומדת אלא משום נדה אבל טמאה משום כתם מדרבנן ואין לטהר לגמרי אף מדרבנן רק היכא דמטהר ר"מ דהיינו ביושבת ופי' רבינו ז"ל דהיינו שאפי' ביושבת בעינן ג"כ מזנקת כדאמרינן לר"מ מיהו ביושבת באמצע הספל סגי דבספק יש להקל בטומאת כתם ע"ש סי' קצ"א ססק"א. והנה נלע"ד שיש נפ"מ בין פרש"י ובין פי' התוספות ביושבת לר"מ וכגון ביושבת ומזנקת דלפרש"י טהורה לר"מ והתוס' כתבו דבתר שהניחה מלזנק ואין המים יוצאים בגבורה ה"ל כמו שותתת. ורש"י נ' דלא ס"ל זה כלל דפי' שותתת היינו דאוקמה אנפשה ולא מצד שהמים מצד עצמם מועטים עד שאין בהם כדי לזנק כן נלע"ד וכמו שנת' אות א' ב'. והנה נפ"מ זו לא ביארו הפוסקים מאחר דלדינא אפילו לתוספות טהורה דפסקו ביושבת ושותתת טהורה. אבל לר"ח יש נפ"מ כיון דמטמא משום כתם. לכן נ' להקל בזה כפי פרש"י שהרי התוס' ג"כ מתירים מטעם אחר ועוד בכתם יש להקל בספק כנ"ל:

קיצור. הרי נתבאר ג' שטות. הא' שטת רש"י דעומדת א"א לה לזנק וכשטיהר ר' יוסי בעומדת ממילא מובן דאפילו שותתת. ולדעת הש"ע אפילו הרגישה. ואפי' יושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל ולא בתוך הספל מטהר הרשב"א והר"ן מטמא בזה. הב' שטת הרא"ש מהתוס' דעומדת אפשר לה לזנק ובזה טיהר ר' יוסי וה"ה ביושבת ושותתת. אבל בעומדת ושותתת מטמא ר' יוסי ג"כ ועמש"ל בשם אא"ז נ"ע והוא בסי' קצ"א סק"א ד"ה אבל התוספות וכ' הב"ח כו' אבל מלשון רמ"א כו' ועמש"ל. הג' שטת ר"ח דר' יוסי מטהר בעומדת משום נדה אבל טמאה משום כתם. וה"ה ביושבת ושותתת וכתב הש"ך דלשטה זו אין לטהר אלא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך כו'. ורבינו ז"ל כ' בשם רמ"א לטהר אפי' ביושבת באמצע הספל ונמצא תוך הספל. אבל ביושבת על שפת הספל ונמצא תוך הספל ועל שפת הספל י"ל דטמאה גם לפי' רבינו ז"ל ולפע"ד יש להקל אפי' בכה"ג די"ל דר"ח ס"ל כפרש"י ולפרש"י לא נק' שותתת רק כששותתת מתחלה עד סוף כמש"ל וכדלקמן אות ד':