א

סימן קמה

ע"ד האשה שעשתה צרכיה יושבת ובסוף השתיתה נגעה ביד ומצאה דם על היד כמו טפה או שתים עם מראה אדמומית ובדקה עצמה תיכף ונמצאת טהורה ונמצאת כן כמה פעמים. וגם היא מרגשת כאב בשעת הטלת מי רגלים הנה בב"י סי' קצ"א (בד"ה כתבו הגמי"י בפ"ה פשיטא) כ' וז"ל ומיהו היכא דלא ראתה עם המי רגלים ואחר שהשתינה בדקה ומצאה דם ודאי טמאה לכ"ע ולא מיבעיא להר"ן דמטמא בנמצא על שפת הספל ולא בתוך הספל אלא אפילו להרא"ש דמטהר בההיא שאני התם דלא ידעינן בודאי דבתר דתמו מיא אתא דם שאע"פ שלא נמצא אלא על שפת הספל אפשר שבסוף ההשתנה עד שלא כלו מי רגלים לגמרי אתא דם וכל שבא עם מי רגלים ודאי אינו מן המקור. אבל הכא דחזינן בהדיא דלא נראה דם עד אחר גמר ההשתנה ליכא למתלי במידי הלכך פשיטא דטמאה היא לכ"ע עכ"ל. הרי הדבר מבואר דהרב"י פסק על הנידון דשאילתנו שנגעה א"ע ביד אחר ההשתנה ומצאה דם דטמאה היא לכ"ע. והיינו מדלא נראה דם במ"ר עד אחר גמר ההשתנה הוי הוכחה דלאו ממ"ר קאתי הדם. ובנד"ז נמי משמע שלא נמצא דם תוך המ"ר רק על היד כו'. אך אולי מ"ש מעלתך ובסוף השתיתה היינו קודם כלות המי רגלים רק עם סוף המ"ר קודם כלותם נמצא הדם. אז י"ל דטהורה להרא"ש וכן להרמב"ם והרשב"א דס"ל כהרא"ש בזה כמ"ש הב"י ד"ה ולענין הלכה. ואפשר אפילו להר"ן דהר"ן לא החמיר בנמצא על שפת הספל ולא נמצא בתוך הספל רק משום דרג"ל דבתר דתמו מיא אתא דם. ובנד"ז הרי ראינו דהדם אתי עם המ"ר היוצאים בסוף ההשתנה ובכה"ג שבאו עם המ"ר רק שבאו באחרונה לא שייך לומר בתר דתמו מיא אתא דם שהרי נראה בחוש שהדם בא עם המים וכשהדם בא עם המים אין לחוש שמא הוא מהמקור כמ"ש הר"ן שם דקים להו לרבנן שאין דרך דם המקור לצאת עם מי רגלים:

ועוד דהנה רש"י ותוספות פליגי אי חיישינן לר' מאיר לומר דלמא בתר דתמו מיא אתא דם וס"ל להתוס' דאפילו לר' מאיר לא חיישינן דלמא הדם ממילא אתי בתר דתמו מ"ר דלהא לא חיישינן מדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אח"כ א"כ הדם לאו ממילא אתי אלא דלר"מ חיישינן דלמא הדור מ"ר למקור ואייתי דם. ולרש"י דחיישינן לר"מ דלמא בתר דתמו כו'. אבל לר' יוסי לא חיישינן לזה כמ"ש הגאאזמו"ר ז"ל בסי' קצ"א סק"א בשם הרשב"א וז"ל ובתה"א סוף שע"ד דקפ"א סע"א ביאר הרשב"א הטעם משום דהא דפריך בגמרא דלמא בתר דתמו מיא אתא דם היינו לר' מאיר כיון דאיהו חייש אפי' בא בשעת צרכיה ניחוש נמי כל היכא דאיכא למיחש אבל לר' יוסי כיון דבשעת צרכיה אתא דם חזקה עם המים בא ואפילו נמצא על שפת הספל וקיי"ל כר' יוסי עכ"ל וכיון שכן דאפי' בנמצא רק על שפת הספל דאיכא ספיקא דלמא בתר דתמו מיא לגמרי אתא הדם אפ"ה לא חיישינן לזה כיון דבשעת צרכיה אתא אמרינן דבודאי עם המים בא. א"כ לכאורה אפי' בבודקת את עצמה מיד ממש אות יום אחר ההשתנה ומצאה דם הי' מקום לדין זה כמו במצאה על שפת הספל והיינו לומר שבסוף ההשתנה בא הדם עם מעט המים. והיינו כיון דבשעת צרכיה אתא אמרינן דודאי המ"ר גרמו מדלא חזאי קודם כו'. אלא דהרב"י ס"ל דטמאה. (ואפשר הרב"י אינו פוסק כן אלא בשהשתינה לתוך הספל וראתה שבתוך מי רגלים אין שום דם ע"כ חזינן בהדיא דלא נראה דם עד אחר גמר ההשתנה אבל אם השתינה באשפה וכה"ג שאי אפשר לידע כלל אם לא היה דם במי רגלים. ותומ"י אות יום בדקה א"ע ומצאה דם י"ל דטהורה וכמו בנמצא על שפת הספל כיון שאין ידוע כלל שלא נמצא בתוך הספל. וכן משמע קצת מדכ' הב"י ומיהו היכא דלא ראתה עם המי רגלים) אבל עכ"פ היינו דוקא בבדקה א"ע אחר כלות המ"ר. אבל כשנראה הדם תוך המ"ר ודאי אין לחוש ולומר מדלא נראה הדם בתחלה ובאמצע המ"ר רק בסוף ודאי מן המקור הוא. דלזה לא חיישינן דאדרבה מדלא חזאי קודם עשיי' צרכיה או אח"כ א"כ ודאי הדם לאו ממילא אתי רק ע"י המ"ר (ולדלמא הדור מ"ר למקור ל"ח לר' יוסי ביושבת ושותתת אפי' לפ"ד התוספות והרא"ש וכמ"ש הב"י להדיא בשם הרא"ש אפשר שבסוף ההשתנה כו' כהובא לעיל וכ"ש כשאנו רואים שבא ממש בסוף ההשתנה). היוצא מזה דאם בדקה א"ע בידה בסוף ההשתנה קודם כלות המ"ר יש להקל לפ"ד הרב"י (אולם כ"ז לשטת רש"י ולשטת התוספות אבל לשטת ר"ח ולשטת מהר"ם דרמ"א חשש לדבריהם יש להחמיר ויש לדחות דלמהר"מ ג"כ יש להקל דהא אין לחוש דלמא בתר דתמו מיא כו' כיון דנגעה ביד קודם כלות המ"ר. וגם לפר"ח דר' יוסי מודה דטמאה משום כתם היינו בעומדת. אבל ביושבת דר"מ נמי מטהר אהא לא מטמא ר' יוסי משום כתם ואע"ג דביושבת ושותתת מטמא ר"מ י"ל דלפרש"י היינו דוקא כשי"ל דאוקמה אנפשה הוא. משא"כ כששותתת בתר שהניחה לנזק מחמת שנתמעט המים אין שייך לומר הדור מ"ר למקור כדלקמן אות ה' בשגם בתשו' פמ"א סי' י"ב ד"ה וכן לדעת הר"מ כ' שי"ל דגם לר"מ ביושבת ושותתת אין טמאה רק משום כתם וא"כ בשותתת בתר שהניחה מלזנק י"ל דאין להחמיר כלל אפי' לפי' ר"ח לר' יוסי דבכתמים שומעי' להקל אא"כ נתפוס פי' ר"ח ושטת התוס' וכולי האי אין להחמיר בכתם. מיהו בהגאאזמו"ר ז"ל ססק"א החמיר ביושבת ושותתת לפי' ר"ח אפי' בשתיתה דלסוף כו') אבל אם בדקה א"ע אחר כלות המ"ר לגמרי פסק הרב"י דטמאה ודאית וע' במ"ש הגאאזמו"ר ז"ל סק"י בשם המרדכי דטמאה ודאית מדאורייתא. לכן אפי' הבדיקה דמהרי"ו שבש"ע לא מהני: