ו

ואפ"ל דוגמא לחילוק הזה בין דם ולא כתם ובין כשראתה מגופה לבד מ"ש הס"ט והבית מאיר די"ל דבדם ולא כתם הקילה התורה כמו בספק ממזר. אך עוד זאת אפשר למצוא דוגמא אחרת גם בשאר איסורין והוא ע"ד החילוק שמצינו בגמרא מדאורייתא בין נולד הספק במקום הקביעות ובין נולד הספק אח"כ. דהיינו גבי ט' חנויות כו' ובנמצא הלך אחר הרוב הרי נתנה התורה חומרא כשנולד הספק במקום הקביעות משא"כ בנולד אח"כ אף שהכל ספק א' ממש. כמ"כ כאן עד"ז הקילה התורה כשנולד הספק אח"כ דהיינו כשלא ראתה מגופה כ"א שמצאה כתם אלא דהכא הקילה התורה בענין זה אף כשהספק דאתי' מעלמא רחוק מאד כנ"ל. וזהו דין בדקה בבדקה קרקע עולם דאף רב אשי דלא ס"ל טעמא דהרגשה לפרש"י מ"מ ס"ל דטהורה והרי התם קרוב לודאי שהדם בא מגופה. והאחרונים כתבו דודאי מגופה אתיא כמ"ש הס"ט סס"י ק"צ והחוות דעת סי' ק"צ סק"ח. אלא דכתב דהטעם משום דלא ארגישה. אבל לרב אשי לפרש"י א"א לומר כן דהא לא בעינן הרגשה כלל ומ"ש הס"ט סס"י ק"צ דמש"ה השמיט הרא"ש דין זה משום דס"ל דרב אשי אליבא דשמואל קאמר ולי' לא ס"ל הוא דוחק גדול. אלא י"ל משום דמ"מ זה נכלל בכלל דם ולא כתם דמ"מ אינו ברור ממש שבא מגופה וכמ"ש הס"ט עצמו שכן משמע הלשון בגמ' דמסיק אפי' קרקע דמבדק שפיר דאיכא למימר דמגופה אתיא טהור וקשה מאי איכא למימר דקאמר וכך הל"ל דודאי מגופה אתיא א"ו אע"ג דקרקע מיבדק שפיר מ"מ לא ודאי הוא די"ל דלא בדק שפיר אלא דמסתבר דמגופה אתיא דהא בדק לה. ומש"ה אמר הש"ס דאיכא למימר כו' עכ"ל הס"ט והבית מאיר בתשו' סי' י"ג הביא דוגמא לזה מהש"ס פ"ק דביצה ד"ז ע"א בדק בקינה כו' דמסקינן אימור לא בדק יפה לכן לרב אשי נכלל זה ג"כ בכלל דם ולא כתם (אף שא"צ הרגשה כלל) דגזה"כ להקל בספק זה כל שהוא כתם שנמצא הדם על בגדה או על הקרקע ולא ראתה מגופה ותלינן אימור מעלמא אתיא אף שהוא רחוק מאד ואפשר לומר דמ"מ אין זה ענין לומר דלא אזלינן בתר רובא כ"א דלא אזלינן בתר אומדנא וכמו בדיני ממונות גבי גמל האוחר וה"נ אף שאומדנא הוא קרוב לודאי שהדם בא מגופה הקילה התורה גבי כתמים כיון שלא ראתה מגופה. והנה אומדנא לא דמי לרובא דהא בתר רובא אזלינן אפילו גבי ד"נ כמ"ש התוספות פ"ק דסנהדרין ד"ג ע"ב. משא"כ בתר אומדנא לא אזלינן ועי' פ"ו דב"ב דצ"ג ע"א דאומדנא הוי כמו חזקה ולא דמי לרובא יעו"ש. וכאן גבי מוצאה כתם י"ל ג"כ הוי רק אומדנא וחזקה שבא מהמקור כהא דגמל האוחר דמהסברא אמרינן בידוע שהוא הרג השור וה"נ י"ל כן דהמקור הוי כשם גמל האוחר די"ל בידוע שמהמקור בא הדם כמ"ש רפ"ט דנדה שחזקת דמים מן האשה וחזקה ה"ל כמו אומדנא אבל ליכא רובא לומר דרוב דמים הם מהמקור. דאדרבה רוב דמים מצוים בעולם יותר מבהאשה כמ"ש סברא זו אאזמו"ר רס"י ק"צ רק דמ"מ שייך לומר דאומדנא הוא שבא מגופה דהאי דם מהיכא אתיא לכאן. וע"ז י"ל גזה"כ הוא להקל בזה בכתמים כנ"ל כמו דבדיני ממונות גם כן לא אזלינן בתר אומדנא. ואף על גב דבאיסורין ודאי אזלינן בתר אומדנא כעין שכתבו הפוסקים דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר גבי ספק דרוסה ובא"ח סימן תס"ז ואע"ג דלא אתחזק לן דהוי רובא כ"א זהו לכאורה רק אומדנא וע' בחוות דעת סי' צ"ח. מ"מ גבי כתם הקילה התורה אף אם יש אומדנא גדולה דמ"מ אינו ודאי ולא אפילו רובא. ולכן טהור מדאורייתא רק מדרבנן טמאה אא"כ יש ממש במה לתלות הכתם. והנה גם לפ"ד אאזמו"ר נ"ע דהטעם דדם ולא כתם משום העמד אשה על חזקתה עכצ"ל ג"כ דאמרינן כן לגבי כתמים אף כשאינו ספק שקול דהא ודאי יודה בדין בדקה קרקע עולם דטהורה כו' ואף דקרוב דמגופה קאתי'. ועכצ"ל משום דאפילו בכה"ג אמרינן דם ולא כתם והעמד אשה על חזקת טהרה:

קיצור. שמלבד מ"ש הס"ט והבית מאיר דהא דדם ולא כתם הוא כעין שהקילה התורה בספק ממזר. עוי"ל כמה הערות לזה ע"ד החילוק בין נמצא במקום הקביעות ובין פירש. כך כשנמצא הדם מגופה דהוא במקום הקביעות חמור טפי. עוי"ל ע"ד ההפרש בין אומדנא לרובא דבתר רובא אזלינן אפילו בד"נ ואלו בתר אומדנא לא אזלינן אפילו בד"מ. וכשנמצא כתם על בגדיה ליכא רק אומדנא דמהמקור בא ולאו רובא דוגמת גמל האוחר ואע"ג דבשאר איסורין אזלינן בתר אומדנא מ"מ י"ל זהו הקולא שהקילה התורה גבי כתם שלא לילך בתר אומדנא ועיין לקמן בסעיף שאח"ז שכמ"כ גבי איסור זנות דא"א הקילה התורה באומדנא משא"כ בספק שקול דפתח פתוח וזה קרוב ג"כ לחילוק זה: