ג

אך הפנ"י שם כ' סד"ה אמר רבא ולולי דמסתפינא מרבוותא היה נ"ל דלבתר דגלי קרא ממזר ודאי לא יבא הא ספק יבא תו ליכא לחלק בין רוב כשירין או רוב פסולין דאפ"ה מקרי ספק ממזר דאע"ג דבכל התורה אזלינן בתר רובא ובתר חזקה למשוויי' כודאי אפ"ה שאני הכא דעיקר ילפותא דממזר ספק יבא לא ילפינן אלא משום דומיא דספק קהל כמ"ש בתוספות ישנים שנדפסו מחדש ולענין ספק קהל משמע דלא מקרי קהל ה' ודאי אלא בודאי גמור משא"כ ברוב ומיעוט לא שייך לומר שהוא ודאי קהל ה' דקמי שמיא גליא ואפשר שהוא מהמיעוט כיון שהדבר מצוי ושור שחוט לפנינו לית לן למימר דמקרי קהל ה' ודאי עכ"ל. גם בעצ"א סי' ד' סכ"ו ס"ק מ' כתב דלדעת הפוסקים דבכל ספק דאורייתא מדאורייתא לחומרא וע"כ צ"ל דחידוש הוא מה דשרי רחמנא ספק ממזר א"כ י"ל דבכל ענין התיר אפילו ברוב פסולין עכ"ל. ואפשר קצת ראיה לזה ממ"ש התוספות בב"ב פרק חזקת דף נ"ה ע"ב ד"ה ר' אליעזר. דר"ת פי' והמשנה דטהרות פ"ו מ"ד דרבנן מטמאו בספק טומאה ברה"י אפילו בכמה ספיקות דמשום דמן הדין אפילו בחדא ספיקא טהור דאוקמי' אחזקה. וילפינן מסוטה דטמא וא"כ מה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקי כו' עכ"ל וכ"כ עוד התוספות פ"ק דפסחים ד"ט ע"ב ד"ה ספק וד"י ע"א ד"ה ספק. וכ"כ הרמב"ם ר"פ י"ח מהל' אבות הטומאה. וכ"ד הרמב"ן בחידושיו בב"ב שם והרשב"א פ"ק דב"ק די"א. וא"כ כמ"כ נימא להיפך הכא כיון מן הדין אף בחד ספק היה צ"ל לחומרא אלא דחדוש הוא שהתירה התורה ספק ממזר. א"כ גם כשיש כמה ספיקות לחומרא ג"כ שריא ועיין במל"מ פ"י מהל' מקוואות ד"ו סד"ה ודע שראיתי ופ"ח מה' אה"ט דין ה' דאף להאוסרים שם בס"ס זהו משום דאין שייך שם לומר כיון מן הדין אף בחד ספק כו' דאדרבה מן הדין הוא שספק דרבנן לקולא והיינו ספק א' לבד. אבל כשיש שני ספיקות להחמיר מנ"ל להתיר משא"כ הכא שפיר שייך לומר כיון מן הדין אף בחד ספק כו' וכנ"ל אלא דאינו ראי' לענין רובא דהא התם גבי ספק טומאה ברה"י כשיש רובא לטהר טהור כדאיתא בקדושין ד"פ אם רוב צפרדעים כו' וע' מזה בפנ"י בקו"א דכתובות בפ"ק סי' מ"ו סד"ה ויאמר יהושע שהביא ראי' מזה לחלק בין רובא לס"ס דס"ס לא עדיף כמו רובא. והבית מאיר סי' ד' סכ"ו דף ה' ע"ד גבי ספק ממזר כ' וז"ל ואי משום קושיא מרוב פסולין י"ל שבודאי במה שלא ביארה תורה איך נדון בספיקן אלא שכללה אחרי רבים להטות או שנודע ע"י הלל"מ ליזל בתר רובא כדאיתא ברש"י בחולין בסוף הסוגיא דמנלן דאזלינן בתר רובא. בזה אנו חייבין לתפוס הרוב כודאי שכן אמרה תורה ליזל בתר הרוב בין לקולא בין לחומרא. משא"כ גבי ממזר דהתורה הוציא משפט ספק שלו להורות דספיקו שריא תו ליכא לאפלוגי ואפי' ברוב פסולין ממש דהיינו בידוע דאזלו לגבה נמי ד"ת שריא וראי' מהר"ן ספ"ק דקדושין כ' דהיינו טעמא דאמרינן גבי ערלה כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ואפילו יחיד במקום רבים דכל ספק שריא ואפי' קרוב לודאי משום דבכך הלכה ספיקא מותר וודאי אסור כו' וכעין זה כבר כ' נמי הפנ"י אך לא מטעמו עכ"ל וצריך לחלק להפנ"י ועצ"א והבית מאיר בין ספק ממזר דרובא גם כן כספיקא ובין ספק טומאה דרה"י דאע"ג דס"ס הוה כספק עכ"ז רובא אינו כספק. אך הסוגיא דקדושין דע"ג ע"א בדברי רבא גבי שתוקי ואסופי לכאורה משמע יותר כהרשב"א דרק בפלגא ופלגא שריא מדאורייתא גבי ספק ממזר ע"ש וצ"ע. וביבמות פרק הערל ד"פ ע"ב דעבד רבה תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדנה"י ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשריה וכ"פ בש"ע סימן ד' סעיף י"ד בהג"ה והוא ודאי מיעוטא שישתהה הולד כ"כ ואעפ"כ אכשרי' וצ"ל התם כמ"ש בתשו' הריב"ש סי' תמ"ו ומכאן ראי' גמורה דלא תלינן לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה כו'. וכן ראי' לזה מרבה תוספאה דתלה בבעל עד שנים עשר חדש אע"פ שהוא בתכלית הזרות עכ"ל והיינו משום דלתלות בזנות נגד בעלה הוא ג"כ מיעוטא ועדיף משאר חזקה. משא"כ גבי שתוקי כו' ולכן גבי דם ולא כתם את"ל לדמותו לספק ממזר י"ל לכאורה דאפי' באפשר רחוק כהא דרבה תוספאה שרי מהתורה דהא הכא ג"כ יש חזקת טהרה. מיהו אינו דומה דזנות שאני אבל אשה עלולה לראות דם ואין חזקת טהרה שלה דומה כלל לחזקת אשה כשרה לשלא לחוש לזנות דהא רפ"ק אמרינן להלל כיון דמגופא קא חזיא לא מוקמינן לחזקה לקדשים עכ"פ. והנה לפמש"ל בשם הבית מאיר לולי שגילתה התורה לא היינו עושים מזה ספק כו'. וכן כתבתי לעיל בשם התוספות דס"ב א' ד"ה הטבילו דרגילות לבוא דם מגופה כו'. ועי' תוספות פ"ק דפסחים ד"ט ע"א ד"ה ואם. דספק הרגיל עדיף וקרוב לודאי הוא כו'. וע"ש ד"ה ספק גררוהו. ובנדה פכה"י דט"ו ע"ב ד"ה חבר. ובפ"ג דעכומ"ז דמ"א ע"ב ד"ה ואין ספק. ואפ"ה הכא גבי כתם טהור מדאורייתא. ולפ"ד הרשב"א והב"ש דאפילו בספק ממזר לא הותר רק ספק שקול א"כ צ"ל מ"ט דם ולא כתם. וי"ל דהמיעוט עם החזקה חשוב כמו ספק שקול ועיין בגמרא דף י"ח עמוד ב' לר"מ מיעוטא וחזקה מרעים הרוב:

קיצור. הפנ"י ס"ל גבי ספק ממזר י"ל שריא מהתורה אף ברוב פסולין אצלה וכן כתב העצ"א סימן ד' סכ"ו סעיף קטן מ"ם וכן כתב הבית מאיר שם. ויש להעיר מהא דרבה תוספאה ויש לחלק. על כל פנים יש לומר לכן תלינן מה"ת גבי כתם דמעלמא אתיא אף שאין הספק שקול: