ב

והנה התוי"ט כאן פ"ח מ"ד הקשה על הא דדריש דם ולא כתם דאכתי ליהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא. ותירץ ע"פ מימרא דשמואל כו'. ואאזמו"ר הגאון ז"ל רס"י ק"צ כ' הטעם משום דבכה"ג אמרינן אוקמא אשה אחזקת טהרה והאי דם מעלמא אתיא כו'. וכן האריך בזה בתשו' גבעת שאול סי' ס"ז הג"מ מרדכי ז"ל. אך הלשון דם ולא כתם אינו במשמע שמצד חזקת טהרה הוא כ"א שכך דין התורה כאן. ועוד קשה לפי דברי התוספות דס"ב ע"א בד"ה הטבילו שהביא בתשו' ג"ש הנ"ל ומיהו מטעם ס"ס לחוד לא הוו מטהרינן ליה אי לאו טעמא דביטול משום דרגילות לבוא דם מגופה כו' עכ"ל וע"ש עמוד ב' ד"ה הנח ובפרש"י בד"ה טהרותיו טהורות. והרי התם יש ספק א' מעליא שמא צבע הוא וספק שני דאי נמי כתם הוא דלמא לאו מן המקור הוא כ"א מעלמא או מעלייה. ואפ"ה לא מהני משום דהספק השני דאי כתם הוא שמא לאו מן המקור הוא אינו ספק מעליא אפי' להצטרף לספק א' מעליא שיהי' חשוב ספק ספיקא א"כ מוכח דאינו ספק שקול כלל כ"א נוטה מאד להחמיר וא"כ איך יעמידו על חזקת טהרה בספק זה שאינו מצטרף לס"ס דהא התוספות פ"ק דכתובות ד"ט ע"א בד"ה ואיבעית אימא. פירשו דספק שמא באונס אע"פ שאינו ספק שקול ממש מצטרף לס"ס ומ"מ לא מוקמינן אחזקה בספק זה לבד כיון שאינו ספק שקול יעו"ש. א"כ ספק זה שמא הדם לאו מן המקור כיון דאינו מצטרף אפי' לס"ס מכ"ש שא"א לומר אוקמא אחזקת טהרה בספק זה לבד. מיהו הרמב"ן שם מפרש כמ"ש בתוספות סד"ה הטבילו עוי"ל כו'. ולדבריו אפ"ל דלא שייך קושיא זו אך הרי התוספות דחו פי' זה. א"כ לדבריהם קשה מאד איך יועיל בספק זה חזקת טהרה. בשגם שי"ל שגם הרמב"ן לא פליג על התוספות דאין כאן ס"ס מטעם שכתבו דרגילות לבא מגופא. והס"ט שם כתב אע"ג דבעלמא קיי"ל ספק דאורייתא לחומרא. מ"מ כאן גזה"כ הוא דספיקו שריא דומיא דשריא התורה ממזר מספק. וכה"ג אמרינן בקדושין גבי ערלה בח"ל כו' ע"ש. וכ"כ בבית מאיר בתשובה שבסוף ספרו סי' י"ג וז"ל. ומה שהקשה בעל שב"י תו בדרשה דרע"ק אטו כתם לאו דם הוה לע"ד לא קשה דהוי כעין דרשא דממזר ודאי ולא ספק ה"נ דורש דם ודאי ולא ספק כו' עכ"ל. מבואר בדבריהם דאף בענין שהוא [אינו] ספק שקול ממש שמא בא מן המקור מ"מ טהורה מדאורייתא (אף בענין שאין שייך קולא דהרגשה כנ"ל) כמש"ש אאזמו"ר נ"ע וז"ל ואף לפ"ד רש"י כו' מ"מ הכא כו' והרי בסי' קפ"ג סק"א כ' דלרש"י בנמצא בכותלי בית הרחם למטה ודאי טמאה היא כו' ואין לדחות דמ"מ מיעוט דמעליי' מצטרף לפלגא דדלמא מעלמא אתיא וה"ל יותר מספק שקול לקולא דמ"מ י"ל הספיקא דמעלמא אתיא אינו ספק שקול ממש כדמשמע בגמ' ריש נדה מודה שמאי בכתמים מ"ט בצפור לא נתעסקה כו' האי דם מהיכא אתיא א"כ הלואי שהספק דמעלמא עם המיעוט דמעליי' יהיו יחדיו ספק שקול ואפ"ה שריא מדאורייתא. (הג"ה וכ"ש לפמש"ל בשם התוספות פרק האשה דס"ב ע"א ד"ה הטבילו דאינו ספק שקול כלל. עכ"ה). א"כ עכצ"ל הטעם לפי פירש"י משום חזקת טהרה מתירים אף שהספק שקול כו'. או להס"ט והבית מאיר גזה"כ הוא. והנה לטעמו דהס"ט ס"ק צ"ג ד"ה טרם אכלה דכ' גזה"כ הוא דספיקו שריא דומיא דשריא התורה ממזר מספק. וכה"ג אמרינן בקדושין דל"ט גבי ערלה בח"ל דאסורה מהלל"מ דכך נאמר ודאי אסור וספיקא מותר ה"נ כאן אפי' לא עברה בשוק של טבחים אפ"ה אמרינן דלמא עברה ולאו אדעתה ואפי' ישבה ע"ג דבר הבדוק לה אמרינן דלמא לא בדקה יפה עכ"ל. ובד"ה ודע שלולי. כ' ותלינן במציאות רחוק דאמרינן עברה ולאו אדעתה כו' וכמו שהבאתי לעיל מדברי תוספות פרק האשה דס"ב א' ד"ה הטבילו דרגילות לבוא דם מגופה כו' בשוק של טבחים לא עברה ור"ל דלכן אין ספק זה מצטרף אפי' לעוד ספק להיות ס"ס ע"ש. ואפ"ה הכתם טהור מדאורייתא ע"י ספק זה לבד אף דאינו ספק שקול כלל כ"א כמו מיעוטא. וכ"כ הבית מאיר בתשו' הנ"ל וז"ל ועוד דהכא י"ל לולי שגילתה התורה דם ולא כתם לא היינו עושים מזה ספק מפני שאין הספק קצת שקול הואיל שבשוק של טבחים לא עברה הוה אמינא האי דם מהיכא אתיא קמ"ל להורות שספק זה שרי ד"ת. ובזה מיושב מה דקשה לפום ריהטא קרא ל"ל הא אשה בחזקת טהורה עומדת וא"כ בלא"ה י"ל ספק שריא מן התורה דאוקמא אחזקה א"ו כנ"ל היינו דקמ"ל דאף שהספק דמעלמא אתיא אינו ספק שקול אעפ"כ התירה זה התורה כאן. זת"ד בשינוי לשון קצת. וקשה דהא גם בספק ממזר דעת הפוסקים דדוקא בספק שקול. אבל ברוב פסולים כ' הב"ש סי' ד' סעי' כ"ו ס"ק ל"ט דאזלינן אחר הרוב והוא ממזר ודאי. וכ"כ הרשב"א בקדושין דע"ג ע"ב סד"ה כל שנאסף מכלל שמועה זו נראה שלא אמרו ממזר ודאי אמרה תורה ולא ממזר ספק אלא בשמחצה מיהא כשרין אצלה דכל כי האי הוא דהוה ספק אבל כל היכא דרוב פסולין אצלה כממזר ודאי משוי ליה דרובא דאורייתא אא"כ בדקו את אמו ואמרה לכשר ודאי נבעלתי כו' עכ"ל. וכ"מ עוד בהרשב"א קדושין דע"ג א' סד"ה מאי אמרת ובהריטב"א שם שציירו עיר שהיא מחצה על מחצה משמע הא עיר שרוב פסולין אינו מותר מדאורייתא אא"כ אומרת מכשר נבעלתי:

קיצור. התוי"ט הקשה על ולא כתם דהא ה"ל ספיקא דאורייתא. ואאזמו"ר הגאון נ"ע תירץ משום דאוקמא אחזקה והס"ט והבית מאיר תירצו דכאן גזה"כ הוא דספק זה מותר וכמו ספק ממזר וספק ערלה בח"ל ומדבריהם מבואר דאף כשהספק לטהר אינו ספק שקול עכ"ז שרי מהתורה וקשה דגבי ספק ממזר דעת הפוסקים דדוקא בספק שקול כמ"ש הב"ש סי' ד' סכ"ו ס"ק ל"ט: