א

סימן קמב

משנה פרק הרואה כתם דנ"ח ב' שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה דם ולא כתם. בתשו' שבסוף ספר בית מאיר סי' י"ג הביא בשם תשו' שב יעקב סי' ל"ו בתשובתו להג"מ גבריאל ד"ה ופתח דבריו יאיר שהקשה אטו כתם לאו דם הוא. ונ' כמו שפי' רש"י פ"ד דב"ק דל"ח ע"ב וז"ל דהא כתמים דישראל גופייהו מדרבנן נינהו דמדאורייתא דם יהיה זובה בבשרה כתיב שתראהו מגופה ולא שתמצאהו בבגדה עכ"ל. נמצא פירוש ולא כתם היינו לא שתמצאהו על בגדה שזהו הנק' כתם וכן פי' עוד רש"י בחולין פא"ט דנ"ה ע"א וז"ל וטעמא משום דכתמים עצמן דרבנן דמדאורייתא עד דחזיא מגופה כדכתיב דם יהי' זובה בבשרה עכ"ל. והובא ג"כ בחידושי הרשב"א. וכן פרש"י לקמן פרק האשה דס"ב ע"ב נמצא לפ"ז אין דיוקו דרע"ק מתיבת דם לבד אלא מכל הפסוק דם יהיה זובה בבשרה דהיינו דחזיא מגופה וכ"כ השב"י שם וסי' מ"א ושמואל דריש מבבשרה עד שתרגיש בבשרה לאו היינו הא דרע"ק. אלא דמוסיף דאפי' ראתה מגופה אינו טמא מהתורה עד שתרגיש. ולפ"ז צ"ל דאין ר"ל הרגשת זיבת דבר לח דהא א"כ היינו דרע"ק דכיון דבעי שתראהו מגופה מסתמא מרגשת זיבת דבר לח אלא הא דשמואל היינו שתרגיש הרגשת הגוף דומה קצת למ"ש במשנה ר"פ יוצא דופן גבי עקירת שכבת זרע והרגיש שנזדעזעו אבריו וכמ"ש מזה בתשו' אחת. או עכ"פ י"ל דלרע"ק סגי בהרגשה דכותלי בית הרחם או אף שאינה מרגשת כלל כ"א מוצאה ע"י עד הבדוק ולשמואל בעי עכ"פ הרגשת יציאת הדם מהחדר. וזה דלא כמ"ש בתשו' שב"י סי' מ"א המתחלת יהודה שעילה. בד"ה ומה שסיים, דשמואל מפרש הלימוד דרע"ק דמתניתין וכ"כ בסי' ל"ו הנ"ל דפי' דם יהיה זובה בבשרה דאמר רע"ק היינו הא דאמר שמואל עד שתרגיש בבשרה. ובאמת זה אינו דרע"ק לא איירי בהרגשה רק שתראהו מגופה וכן פי' הס"ט סס"י ק"צ סנ"ד ס"ק צ"ג בד"ה וטרם אכלה. וכן הסכים הבית מאיר בתשו' הנ"ל:

קיצור. הא דרע"ק דם ולא כתם הפירוש דבעינן שתראהו מגופה ולא שתמצאהו על בגדה. אבל כשראתה מגופה אף שלא הרגישה י"ל דטמאה מה"ת ושמואל מוסיף דבעינן שתרגיש בעקירת הדם מהמקור לפרוזדור: