ב

ואמת דלר' חייא דמחלק ביניהם ומחמיר בעד שאינו בדוק יותר מבאשה שעושה צרכיה אפשר דגם לענין הרגשה יש לחלק ביניהם אך אף את"ל דלר' חייא יש לחלק ביניהם מ"מ אנו אין להחמיר בזה מאחר דר' חייא לא פירש כן בהדיא. וגם הרי הרשב"א והרז"ה ס"ל מדינא לגמרי כר' יוסי גם בעד שאינו בדוק ולרבינו חננאל והרא"ש ג"כ ס"ל דהלכה כר' יוסי אלא דס"ל דר' יוסי מטמא ג"כ באשה שעושה צרכיה משום כתם וא"כ לפ"ד רוב הפוסקים יש להשוות דין עד שאינו בדוק לדין אשה שעושה צרכיה בענין הרגשה רק להראב"ד דפוסק כר' חייא אפשר לחלק ביניהם. ואפשר ג"כ שאינו מחלק דר' חייא ג"כ לא החמיר רק לטמא משום כתם ולא לומר דע"י הרגשה יהיה טמאה נדה דהא סתמא קאמר אי אתה מודה שצריכה כגריס ועוד משמע בין ארגישה בין לא ארגישה טהורה בפחות מכגריס והטעם כדאמרינן בגמ' ר"פ הרואה כתם גבי עד בדוק שהיה נתון תחת הכר דבפחות מכגריס עגול טהור אע"ג דארגישה אמרינן אימור הרגשת עד הוא ואע"ג דביותר מכגריס או משוך פחות מכגריס התם טמאה נדה וכ"ש וק"ו שי"ל כן בעד שאינו בדוק לתלות בהרגשת עד. דאין לומר דהתם היינו טעמא דתלינן בהרגשת עד משום שהוא עגול וחזקה אם היה מדם הקנוח משוך היה דזה אינו דהא רבנן דר' אליעזר בר' צדוק מטהרי התם אפילו במשוך וא"כ ראב"צ דמטמא במשוך היינו משום דס"ל דמשוך ודאי מגופה קאתיה שמשיכותו הוא ראיה שהוא דם הקינוח. אבל כשאינו משוך ואין שייך לומר ודאי מגופה קאתי הוא מטהר לא משום דהיותו עגול הוא ראיה שאינו מדם הקינוח דאפושי פלוגתא בין ראב"צ לרבנן לא מפשינן דהם מטהרים אפילו במשוך שמשיכותו ראיה דמגופה קאתי לראב"צ לכן יש לנו לומר שהוא מחמיר בזה לבד ולא שיהיה מצריך הוכחה להיפך ולכן בקרטין קטנים שאינו ניכר אם הוא עגול או משוך י"ל דטהור אפילו לראב"צ אפילו בדארגישה שאין מטמא רק במשוך משום דמשוך ודאי מגופה קאתי כמ"ש בגמ' ר"פ הרואה. וכיון שכן ממילא גבי כתם דמטהר ראב"צ אפי' במשוך כמ"ש בגמ' שם ס"פ הנ"ל היינו ודאי בההוא גוונא דמטמא בעד דהיינו בדארגישה ממש רק כשיש לתלות בהרגשת עד. ומצינו כה"ג גבי כתם כגון שהרגישה בשעת תשמיש ובדקה ולא מצאה כלום אך מצאה דם משוך בחלוקה פחות מכגריס דודאי טהור כיון שלא בדקה א"ע בחלוקה ואי משום שהרגישה י"ל הרגשת שמש הוא דאת"ל דבכה"ג טמא לראב"צ א"כ אין חילוק בין כתם לעד והגמ' אמר בפי' ס"פ הרואה וכי אמר ראב"צ בעד אבל בכתם לא א"כ ש"מ דבכתם טהור במשוך פחות מכגריס אפי' בדארגישה רק כשי"ל הרגשת שמש הוא וכנ"ל. ולומר דלפי מסקנת הש"ס לא מיירי ראב"צ בדארגישה הוא דוחק דהא רב יהודה אמר שמואל שם בהמסקנא הלכה כראב"צ ושמואל בעי הרגשה דוקא אם לא שנאמר דרב יהודה אמר שמואל כרב אשי ס"ל דשמואל לא בעי הרגשה. (הג"ה. ועמ"ש מזה בסוף התשובה בדין בדקה א"ע בעד הבדוק לה. מש"ש בהג"ה מזה. עכ"ה). עכ"ז עכ"פ לפ"ד הפוסקים דשמואל בעי הרגשה מוכרח הדין כנ"ל. וכיון שכן שמוכרח לומר להפוסקים האלו דגבי כתם מטהר ראב"צ אפי' במשוך והרגישה כשיש לתלות ההרגשה במה. ממילא י"ל דגבי עד שאינו בדוק לר' חייא דאינה טמאה אפי' ביותר מכגריס רק משום כתם ולא משום נדה אזי בפחות מכגריס אפי' במשוך אע"פ שהרגישה טהורה דאימור הרגשת עד הוא. ועוד זאת נראה דאף לפ"ד הב"י שכ' גבי עד הבדוק מדלא ארגישה כו' ופי' רבינו אאזמו"ר נ"ע בקו"א סי' קפ"ז ס"ק ל"ג ד"ה והלכו לשטתם משום דבמסקנא א"צ לאוקימתא זו מנ"ל להקל בדארגישה כו' א"כ אע"ג דלפ"ז אין הכרח שיהי' ר' חייא מקיל בעד שאינו בדוק ג"כ בארגישה מ"מ מאחר דעכ"פ אפשר שמקיל כפשט הגמ' ותוס' ר"פ הרואה ור' יוסי ודאי מקיל כמ"ש בש"ע סי' קצ"א א"כ אין להחמיר בעד שאינו בדוק אפי' בארגישה וצדקו דברי השב יעקב והטעם נראה משום חזקת טהרה וכמ"ש בתה"ק גבי טעמא דעד שאינו בדוק או י"ל כמ"ש בתשו' א' דגם למאן דלא בעיא הרגשה כלל מ"מ כתמים אינו רק דרבנן דמדאו' אמרינן דם ולא כתם דכל שאינו ודאי מגופה טהור ע"ש. וא"כ בעד שאינו בדוק כיון דאינו רק כתם מטעם הנ"ל שאינו ודאי מגופה והספק נולד בהעד קודם בדיקה א"כ אפילו הרגישה ודאי טהורה מדאורייתא כיון שי"ל הרגשת עד הוא וכמו דכתם אינו רק מדרבנן אע"פ שהרגישה כשיש לתלות ההרגשה בדבר מה כו':