ה

ומעתה נבוא לתרץ קושיית אאזמו"ר בק"א סי' קפ"ז שם שכ' וז"ל אבל בההיא דראב"צ מדפלגי רבנן כו' ע"כ לא מיירי בארגישה כו' עכ"ד שיש להשיב דלא מבעי לשטת ר"ח דאפי' לראב"צ אינו טמאה אפי' במשוך רק משום כתם א"כ אין תימא אם רבנן מטהרי כיון דס"ל דגם משוך ספיקא הוי. אלא אפי' לפ"ד הרשב"א דלראב"צ טמאה נדה מ"מ היינו במשוך אבל כשאינו משוך אמרינן דם ולא כתם והרי לרבנן דראב"צ משוך ספיקא הוי כמו אינו משוך א"כ י"ל דם ולא כתם ולכן טהורה אפי' בארגישה או י"ל דה"ט דרבנן דראב"צ דס"ל כפי' ר"ח דכל היכא דבעינן כגריס ועוד אינה טמאה רק כתם וכמו בעד שאינו בדוק. ובכתם אין חילוק בין משוך לעגול דהא עגול יותר מכגריס חמור ממשוך פחות מכגריס וכנ"ל וכיון דה"ל רק כתם אפי' הרגישה טהורה כשי"ל הרגשת עד הוא מ"ש דהוי כמו רוב התלוי במעשה אינו מובן כיון דהרוב הוא לומר שלא היה מעשה ולא עברה א"כ אדרבה המיעוט שכנגד הרוב תלוי במעשה והרוב אינו תלוי במעשה א"כ הרוב עדיף יותר משאר הרוב שגם המיעוט אינו תלוי במעשה וצ"ע: