ד

ומעתה נאמר שאפי' לפ"ד הרשב"א ושא"פ החולקים על פר"ח גבי טחתו ביריכה וס"ל דבעינן כגריס ועוד. ואעפ"כ טמאה נדה. א"כ כמ"כ בעד שהיה נתון תחת הכר בכגריס ועוד טמאה נדה וכן במשוך פחות מכגריס הטעם כיון שבדקה א"ע בו וגם יש הוכחה דמגופה קאתי אין זה בכלל דם ולא כתם דדם ולא כתם אינו אלא במצאה בבשרה וחלוקה שלא ע"י בדיקת עד אז אע"ג דיש הוכחה גדולה דמגופה קאתי ה"ז בכלל דם ולא כתם. אבל בבדיקת עד יש הוכחה דמגופה קאתי כגון בכגריס ועוד או במשוך ה"ז בכלל דם ממש. אבל בדליכא הוכחה ממש דמגופה קאתי כגון שאינו משוך אע"ג שבא ע"י בדיקה כיון שי"ל שבא ממאכולת שתחת הכר ה"ז ודאי בכלל דם ולא כתם ואפילו רבנן לא החמירו בו ומאחר שהוא בכלל דם ולא כתם אפילו הרגישה טהורה דלא מפני ההרגשה יטמא הכתם כיון שי"ל הרגשת עד הוא וכנ"ל. שהרי גבי כתם לפעמים יש הוכחות עצומות יותר דמגופה קאתי כמו בבדקה קרקע עולם כו' שאין כלל במה לתלות הדם זולת מגופה ואפ"ה ה"ל בכלל דם ולא כתם לאוקימתא דרב אשי לפרש"י דשמואל לא איירי כלל בהרגשה. וכ"ש בנד"ז דעד שהיה נתון תחת הכר שיש לתלות הדם במאכולת וההרגשה בהרגשת עד שי"ל דם ולא כתם ול"ד להוכחה דמשוך שהיא הוכחה במהות הדם כו':