ו

ומעתה נשוב להא דהרואה דם במ"ר דא"כ די"ל העמד אשה על חזקתה קשה מ"ט דר"מ דהא ה"ל חזקה ורובא לקולא כנ"ל. אך באמת הס"ט בחידושיו רפ"ט דנדה הקשה עמ"ש הר"ן בתשובה סי' מ"ט דטעמא דר"מ דאזיל לשיטתיה משום דחייש למיעוטא דא"כ אמאי מטמא ר"מ משום נדה כדמסיק הש"ס לעיל די"ד. ועוד הקשה הס"ט וז"ל ועוד מה יענה הר"ן לר' שמעון דס"ל כר' מאיר ועדיפא מר"מ דס"ל אפי' ביושבת ואפי' בס"ס מטמא ומעולם לא שמענו דר' שמעון חייש למיעוטא עכ"ל. ובאמת שיש לתמוה ביותר על הר"ן שכתב ור' יוסי מטהר בכל ענין משום דלא חייש למיעוטא עכ"ל. ואיפכא שמיעא לן בגמרא דיבמות דס"ז גבי בת ישראל שניסת לכהן והניחה מעוברת דר' שמעון לא חייש למיעוטא ור' יוסי חייש למיעוטא כמש"ש בגמרא והכא בחוששין למיעוטא קא מיפלגי וע"ש בתוס' ד"ה אין חוששין ובחידושי הרשב"א שיישבו המקומות בש"ס דמשמע דר' יוסי לא חייש למיעוטא וכ"ה בחי' הרמב"ן וכ"כ התוס' בנדה ר"פ בנו"כ. אך בחי' הריטב"א כ' ג"כ בע"א. וא"כ לפ"ז יפלא מאד איך ר"ש ור' יוסי החליפו שיטתם מהקצה אל הקצה:

קיצור. (קושיא על הר"ן דהא ר' שמעון דס"ל כר"מ לא חייש למיעוטא ור' יוסי מצינו דחייש למיעוטא ביבמות דס"ז):

א"ו צ"ל טעמא דר' מאיר ור' שמעון אינו כלל מצד דחיישי למיעוטא אלא כדפרש"י די"ד ע"ב וז"ל ומדקאמר ר"מ עומדת טמאה ואע"ג דאיכא לספוקינהו במקום מי רגלים כיון דרגלים לדבר דדחיק לה עלמא וחזקת דמים מן המקור מיטמיא ה"נ (גבי עד שאינו בדוק) מיטמיא עכ"ל. והנה מלשון רש"י יש לשמוע תרתי. הא' דלר' מאיר אין הענין כמ"ש הר"ן שאין החשש שמא הדור מי רגלים למקור ואייתי דם רק ע"ד דחיישינן למיעוטא. אלא שהוא ספק ממש שמא בא מהמקור שמא בא ממקום מ"ר וכמ"ש רש"י דאיכא לספוקינהו כו'. הב' דמשום דחזקת דמים מהמקור מסייע להחשש דילמא הדור כו' מש"ה טמאה נדה. והשתא א"ש דאף ע"ג דר' שמעון ל"ח כלל למיעוטא הכא מטמא נדה ואפי' ביושבת דלא שייך כלל דילמא הדור כו' מ"מ מהך דחזקת דמים מהמקור מטמא. ואע"ג שיש חזקת טהרה דאשה בחזקת טהרה עומדת לא מהני לר' מאיר משום דהך חזקת דמים מן המקור ה"ל רובא כמ"ש הס"ט שם ורובא עדיף מחזקה:

קיצור. (אלא כאן י"ל החששא יותר ממיעוטא כיון דרוב דמים באים מהמקור לכן לר"מ טמאה נדה ממש):

וטעמא דר' יוסי דמטהר ג"כ א"צ לומר משום דפליג על ר"מ לומר דה"ל כמו רובא שבא ממקום מ"ר דמצינו למימר דאפילו הוא ספק יטהר דהא הגמ' אמרה דעד שאינו בדוק שוה עם הרואה במ"ר ור' יוסי דמטהר ברואה במ"ר כמ"כ מטהר בעד שאינו בדוק וכמ"ש התוס' נראה דלגמרי מטהר כו'. והיינו אפי' ביותר מכגריס וכ"כ הרז"ה והרמב"ן והרשב"א מעיקר ההלכה עי' ב"י סי' ק"צ. וגבי עד שאינו בדוק פשיטא שא"א לומר שיש רובא לומר דמעלמא אתיא הדם מה גם להתוספות והרשב"א שהיה בדוק מתחלה כו'. ועכצ"ל שם הטעם כמ"ש הרשב"א בתה"ק אשה זו בחזקת טהורה עומדת ועד זה אינו בדוק אף ע"פ שבדקה א"ע בו מספק לא נטמא אותה. הרי דאע"ג שיש ספק מטהר מצד חזקת טהרה. וה"נ ס"ל לר' יוסי גבי רואה מ"ר דהא מוכח בגמ' דחד טעמא הוא. רק צ"ל דס"ל דלא שייך לומר שחזקת דמים מן המקור מסייע להך ספיקא דמהמקור הוא. דהא אע"פ שרוב דמים מן המקור מ"מ כיון שבא עם מ"ר יש לספק לכל הפחות ספק שקול שמא בא ממקור מי רגלים. וה"ל המי רגלים שבאו מהאשה כעד שאינו בדוק. מיהו הרשב"א בתה"א כ' לר' יוסי כיון דבשעת צרכיה אתא הדם חזקה עם המים בא. וכ"כ התה"ק שחזקת דם שיצא עם המים משביל המים בא וטעם זה נצרך ודאי להאומרים דבעד שאינו בדוק טמאה משום כתם והכא טהורה לגמרי וצ"ל הטעם כנ"ל. ומעתה נשוב לנ"ד דאין תיובתא מהא דר' מאיר לומר דליכא חזקת טהרה דעד כאן לא שמענו לר' מאיר רק דלא חייש למיעוטא כשיש חזקה דמסייע לה לרובא. אבל כשיש ספק שקול אע"ג דחזקה מסייע י"ל לא מהני לר"מ וכ"מ מהסוגיא דר"פ בתרא דיבמות וגם בעירובין פ"ג דל"ו ע"א התם תרתי חזקה הרי בספק א' לא מוקמינן אחזקה לר"מ. וא"כ החשש דילמא הדור כו' ה"ל ספק לכן לא מהני החזקה גם י"ל דלר"מ חמור יותר מספק דמחזיק ליה יותר מהמקור כיון דרוב דמים מהמקור כנ"ל. והא דדם ולא כתם ודאי מודה ר' מאיר משום דבכתם ממש גזה"כ הוא. משא"כ ברואה מגופה. אבל עכ"ז י"ל דלא פליג ר' מאיר דיש לה חזקת טהרה א"נ אפ"ל ר"מ ס"ל דחזקה גרועה היא כיון דמגופה קא חזיא ואע"ג דמסתמא לא פליג ר' מאיר על המשנה דט"ו ע"א כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן. והמשנה ספ"ד דל"ח סע"ב כל אחד עשר יום בחזקת טהרה. והמשנה פב"ת דס"ח ע"א נדה שבדקה א"ע כו' ה"ה בחזקת טהורה כו'. אפילו בשניים לנדתה כו'. ה"ה בחזקת טהורה. הרי מבואר דאמרינן אשה בחז"ט עומדת זהו כשלא אתרעי החזקה כלל. אבל היכא דאתרעי י"ל ס"ל לר' מאיר כיון דחזקה גרועה היא לא מוקמי' אחזקה ור"מ לטעמיה דס"ל וסתות דאורייתא כדאיתא בגמרא פכה"י דט"ז ע"א והיינו משום דחזקת טהרה גריעא ליה ולכן גם באשה שאין לה וסת ס"ל לר' מאיר דאסורה לשמש בספ"ק וספ"ד דל"ח ע"א ואנן לא קיי"ל כר' מאיר לא באשה שאין לה וסת ולא בוסתות דקיי"ל וסתות דרבנן ע"כ י"ל דאזלי' בתר חזקת טהרה וכנ"ל ס"ד:

קיצור. לר' יוסי י"ל משום דה"ל כדין עד שא"ב. ומשום חזקת טהרה מטהרה ויצא לנו דאמרי' שפיר גבי אשה ג"כ אוקמה בחזקת טהרה גם י"ל דר"מ לשיטתיה גבי וסתות דאורייתא וגבי אשה שאין לה וסת ואנן לא קיי"ל כוותיה: