ה

וכן מצינו להרשב"א באשה שראתה דם אפי' בשעת וסתה אם יש לה מכה תולה במכתה וטהורה משום חזקת טהרה. הובא ב"י סי' קפ"ז. הרי אע"ג שיש כאן חזקת הוסת וגם דם לפניך אפ"ה שייך חזקת טהרה אלמא דחזקה גמורה היא והסה"ת והגמי"י המחמירים בזה הוא מטעם אחר משום דאל"כ וכי לעולם לא תהיה טמאה גם גבי עד שאינו בדוק מצינו להרשב"א שנשתמש בחזקת טהרה דאשה וכמ"ש כ"ז לעיל ריש סעיף א'.וכן מסיק בכללי חזקה להמג"ש שם. עכ"פ רוב הפוסקים רובם ככולם מסכימים דאמרינן אשה בחזקת טהרה עומדת. ולכאורה ראיה לזה ממ"ש בתוספתא פ"ג דנדה ספק דם החדר ספק דם המכה טהור משמע כשיש ספק שקול אם מהחדר או מהמכה טהור וצ"ל משום העמד אשה על חזקת טהרה. והח"צ שכ' להמעיל צדקה הובא בתשובת מעיל צדקה סי' ס"ז יש כאן מקום תימא כו'. ובאמת שבגמ' אין הכרח לדבר זה כו'. ותיובתא דהפוסקים כו' ע"ש. אשתמיטתיה תוספתא זו וכ"מ דעת התוספות די"ז סע"ב סד"ה ואין שורפין הביאם אאזמו"ר נ"ע סי' קפ"ג סס"ק א'. וצ"ע דאפשר לחלק שכוונת התוספות רק לענין טומאה דעלה קאי ואין ללמוד איסור מטומאה כדאיתא בחולין דפ"ו ע"ב אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר הגם דהתם היינו ע"י חזקה ומיעוט משא"כ הכא דה"ל חזקה ופלגא ומ"מ עכ"פ י"ל דאם אמרו התוספות ספק טומאה לטהר בכה"ג אין ראיה שיאמרו ספק איסור להתיר כה"ג. ועי' ג"כ בב"י סי' קצ"א בד"ה כתבו בהגמי"י בפ"ה דלפי' ר"ח יש להחמיר גבי האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם לבעלה דהוי איסור כרת יותר מלטהרות דלית בהו איסור כרת כו'. וכ"נ ראיה מדברי הרמב"ן והר"ן בחידושיו ר"פ המפלת. דתנן המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה כו' ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות של ארבעה מיני דמים כו'. וכתב הר"ן וא"ת ואכתי ליהוי כמחצה על מחצה ואמאי טהורה לגמרי י"ל משום דהעמד אשה על חזקתה עכ"ל. וכן כתב הרמב"ן שם בד"ה באפשר לפתיחת. אך התוספות שם תירצו בע"א. וכן בחידושי הרשב"א מוכח שם דלא שייך בזה לומר אוקי אחזקתה משום דהא ודאי חתיכה הפילה כו'. וזהו כעין מ"ש בחידושיו פרק בתרא דיבמות סד"ה אלא אמר רבא וז"ל וא"ת מ"מ סמוך מחצה דנקבות לחזקה דשוקא ועדיף ממחצה דזכרים לא היא כו' ע"כ מחצה ומחצה הויא כו' ע"ש. וכ"כ בנ"י שם. ואף שיש לדחות דכוונתו כאן הוא עפמ"ש בחידושיו ס"פ כה"י די"ח וא"נ יש לפרש דרבנן נמי סברי רוב חתיכות מארבעה מיני דמים הם ואפ"ה כו' בחזקת טהורה עומדת. וע"ז כ' כאן רפ"ג ואינו מחוור כו'. וכיון דרוב חתיכות מארבעה מיני דמים הם נפקא אתתא מחזקתה אבל את"ל דמחצה על מחצה הוא היה ניחא דאמרינן אוקמא אחזקתה. מ"מ ממ"ש ביבמות שם וממש"כ וכענין שאמרו למעלה גבי שליא בבית מוכח כמ"ש דאפי' במחצה על מחצה לא שייך לומר אוקמא אחזקתה מה"ט כיון דודאי חתיכה הפילה. מיהו הרמב"ן כ' גבי שליא בבית כמ"ש הרשב"א שא"א לצרף חזקת הבית למיעוט שליא כו'. אלא הבית כשליא עצמה וכאן הרי ס"ל דמצרפין חזקת טהרה דאשה למחצה דשמא החתיכה לאו מארבעה מיני דמים הן. והנה ישוב הגמ' לפ"ד הרשב"א י"ל כך דהא ודאי אפי' אם החתיכה היא של ארבעה מיני דמים דאמר ר' יוחנן דברי הכל טמאה אינו שהוא ודאי גמור שהחתיכה זו היא דם אלא ע"ד מ"ש בגמרא דכ"ב ע"ב דעביד דם דקריש והוי חתיכה. ור"ל שיכול להיות כן אבל אינו ודאי גמור וכ"כ הרשב"א בפרק המפלת דכ"ב דהמפלת חתיכה בחתיכה של ארבעה מיני דמים כו'. ואע"פ שלא נימוחה אלמא כל שיש לספוקי בדם יבש כו' עכ"ל. הרי ס"ל דאף בחתיכה של ארבעה מיני דמים אינו רק ספק שמא הוא דם יבש ומש"ה כשאינו ידוע אם החתיכה היה של ד' מיני דמים ה"ל כמו שני ספיקות ולקולא. וא"ת א"כ מאי טעמא דר' יהודה דאף שנאמר רוב חתיכות של ארבעה מיני דמים הן מ"מ סמוך מיעוטא דחתיכה של שאר מיני דמים הן לפלגא דאפי' אם הוא מארבעת מיני דמים שמא חתיכה הוא ולא דם וה"ל רובא לקולא י"ל אפשר הא דעביד דם דקריש ונעשה חתיכה הוי יותר מפלגא ומש"ה לר' יהודה טמאה ולרבנן מצטרף הפלגא דחתיכה של שאר מיני דמים הן להך מיעוטא דשל ארבעת מיני דמים נמי יוכל להיות שאינו דם דקריש כ"א חתיכה ומש"ה ה"ל רובא לקולא. ומ"מ הרי להתוספות והרמב"ן והר"ן אמרינן בספק שקול אוקמיה אחזקת טהרה כנ"ל ואפ"ל טעם לזה דמוקמינן הכא על חזקת טהרה [עי' מפתח] והוא משום דמדאורייתא אמרינן דם ולא כתם אף אם אין הספק שקול כלל. אף שזהו רק בנמצא בבגדה לבד. משא"כ הכא דחזיא מגופה מ"מ כשיש ספק שקול מעמידין על חזקת טהרה. ועוד אפ"ל דעד שאינו בדוק ואשה שיש לה מכה אפי' את"ל דטמאה ה"ל רק כתם וכ"כ הרשב"א בתה"ק ריש שער הרביעי שכל אלו נכללין בכלל כתמים כו' ע"ש. וכ"כ בתה"א בהקדמתו אל בית הנשים שער הרביעי וא"כ אף שאין לזה דין כתם ממש שהרי אפי' בכתם ממש בבשרה מחמירין טפי מבחלוקה כ"ש וק"ו ברואה מגופה אפי' ע"י עד שאינו בדוק ומכה. אלא מיהת מהני לאוקמא אחזקה חזקת טהורה בספק אף מכאן ולהבא אף שהחזקה גרועה כיון דמגופה קחזיא. ומ"מ להפוסקים דקולא דכתמים משום שלא הרגישה א"א לומר כן על מכה במקור. וא"כ עכצ"ל משום חזקת טהרה שהיא חזקה גמורה. ועוד קצת ראיה מהא דמשני ריש נדה אמקוה התם איכא תרתי לריעותא הכא איכא חדא לריעותא ומש"ה גבי מקוה טמאה ודאי והכא רק תולין לפ"ד הלל. והרי התם נגד התרתי ריעותא איכא חדא חזקה המנגדת להם דהיינו העמד מקוה על חזקתו וי"ל אוקמה חזקה להדי חזקה ונשאר רק הריעותא ומ"מ טמאה ודאי א"כ ה"נ את"ל דליכא חזקה לקולא כיון דמגופה קחזיא נשאר רק הריעותא והל"ל גם כן טמאה ודאי אעכצ"ל דמכל מקום לא בטלה החזקת טהרה לגמרי אפילו לגבי תרומה וקדשים כו':

קיצור. שיש ראיות מהא דקי"ל וסתות דרבנן דשפיר אמרי' אשה בחזקת טהרה עומדת וכ"ד התוספות והרשב"א וכ"ד הרמב"ן והר"ן רפ"ג ואפשר לומר טעם הקולא בספק אחזקת טהרה אף על גב דאתתא מגופה קחזיא כיון התורה הקילה כאן בספק דם ולא כתם. לכן אף באינו כתם הקילו כשיש חזקת טהרה: