ג

ולכאורה יש ראיה לזה מהגמ' פכה"י (די"ח ע"א ע"ב) אמר ר' יוחנן בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב מקור שליא חתיכה כו'. ופריך הגמרא למעוטי מאי אלימא למעוטי רובא (בטומאת אשה) דאיכא חזקה בהדיא (כלומר כנגדה דמרעא לה לחזקה) והקשו התוס' וא"ת והלא בהנך דברים איכא חזקה דטהרה ושורפים משום רוב כו'. ותירצו כיון דהריעותא מגופה בכה"ג אזלינן בתר רובא אף לשרוף כו'. ומ"מ התירוץ דוחק דמלשון הגמרא משמע דבהנך שלשה ליכא כלל חזקה נגד הרוב אבל לפי הי"מ הנ"ל דבאמת כיון דמגופה קא חזיא ליכא חזקה אתי שפיר. וגבי שליא וחתיכה יש ליישב כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והר"ן שם. משא"כ גבי מקור אין שייך תירוצם דגבי שליא ע"ש ומ"מ אין זו ראיה מוכרחת שהרי כבר תירצו זה התוס'. ועוד ראיה קצת דהנה התוספות ריש נדה הקשו מ"ש דבנגע באחד בלילה כו'. ואשה מטהרינן לחולין אף ברה"י ור"ל אמאי גבי נגע באחד ג"כ לא מוקמינן אחזקת חיים. וכ' לתרץ וי"ל דלקמן נמי בנגע באחד בלילה מיירי רק לקדשים ובאמת זהו דוחק וכמ"ש בשו"ת ח"צ סי' ג'. והנה מהרש"א כתב דקושיא ותירוץ זה דהתוס' הוא רק ללישנא ושינוייא דהעמד אשה על חזקתה אבל לשאר לישני לק"מ. ולפ"ז נוכל לומר דהתם אמרינן כשעת מציאותן אף לחולין. וא"כ לכאורה מזה ראיה דלא אמרינן אוקמא אחזקה אף לחולין בדוגמא דנגע בא' כשלא ראהו חי מבערב דהוי חזקה גרועה וכן באתתא כיון דמגופה קחזיא. מיהו י"ל דאינו ראיה דהתם גבי טומאה הלכתא גמירי לה דבכל הטמאות כשעת מציאותן ולהרמב"ם אפי' במקום חזקה ברורה כקופה בדוקה. אבל איסור נדה לבעלה י"ל דה"ל כאיסורין ולא כטומאה דהאי כדיניה והאי כדיניה כנזכר לשון זה בדברי אאזמו"ר הגאון ז"ל במה"ב ע"ש ובהג"ה. ודברי הי"מ הנ"ל קרובים למ"ש בתשו' הר"ן סי' ס"ו דחזקה העשויה להשתנות אינה חזקה הובא בש"ע יו"ד סי' ר"א סעיף ס"ה. ואף שכתבו כן דוקא כשיש טומאה כנגד חזקה זו מ"מ לי"מ הנ"ל י"ל דה"ה בדליכא חזקה לנגד כל שנמצא ריעותא בחזקה זו כגון באשה כשדם לפניך:

קיצור. קצת ראיה לסברא זו מסוגיא די"ח ע"א ומהא דכל הטומאות כשעת מציאותן. וזה כעין דעת תשובת הר"ן דחזקה העשויה להשתנות אינה חזקה הובא בי"ד סי' ר"ה סס"ה: