ט

ולכאורה הי' נראה להביא ראי' להפמ"א ממשנה שלימה בפרק כל הגט (דכ"ח ע"ב) שלשה דברים אמר ר' אליעזר בן פרטא על עיר שהקיפוה כרקום כו' שהן בחזקת קיימין. אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים כו' נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים בת כהן כו' לא תאכל בתרומה ומשמע להדיא דבסיפא הוי ספיקא דאורייתא ממש ומש"ה בין בת כהן לישראל בין בת ישראל לכהן שוים דלא יאכלו בתרומה. וכ"כ בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קכ"ח וכ"כ בב"י באה"ע סי' י"ז ובש"ע שם סעיף ל"ד בהג"ה. וכיון דספיקא הויא אמאי לא מוקמי' לי' אחזקת קיים ולה אחזקת א"א והל"ל דתאכל בתרומה בבת ישראל לכהן. אלא עכצ"ל דבספק שקול לא מוקמי' אחזקה על להבא כמ"ש הפמ"א. ואיפכא ליכא לאקשויי מרישא דעיר שהקיפוה כרקום כו' שהן בחזקת קיימין דאלמא דבספק שקול מוקמי' אחזקה משום שי"ל דהתם שאני דליכא אלא חששא בעלמא וכדפי' בירושלמי דכרקום של אותה מלכות דוקא. וספינה המטורפת בים הים סוער עליהם לבד ועדיין לא נשברה והמלחים אינם יכולים להנהיגם כפי רצונם. אבל העצים והכלים שלהם שלימים כ"כ הרמב"ם בפי' המשניות ומש"ה י"ל שאין כאן ספק שקול ממש רק חששא בעלמא ונגד חששא מוקמי' אחזקה. ואע"ג שמחללי' עליהם את השבת כדתנן בפ"ג דתענית ועל הספינה המטורפת בים כו' י"ל דחילול שבת שאני דאפי' ס"ס דנפשות דוחה את השבת שהתור' אמרה וחי בהם ודאי ולא שיבא לידי ספק סכנה כדאית' ביומא דפ"ה ובטוש"ע א"ח סי' שכ"ח. ויוצא לדון נמי יש בזה כמה ספיקות דהא אפי' יוצא ליהרג בזמן הסנהדרין אינו רק ספק כו' כדאי' התם בגיטין הלכך ליכא לאקשויי מרישא דמתני' להפמ"א. אבל מסיפא איכא סייעתא לשטתו לכאורה: