ט

מכל הלין נשמע דקשה להקל בט"ד המעורב בליחות כו' לכן לא התרתי כלל אשה זו למעשה. רק יש לומר לעשות בדיקה הנזכר בש"ע סי' קצ"א גבי מוצאה דם בהשתנה להכניס מוך דחוק בעומק כו' ואם אח"כ תמצא שלייאם ובו ט"ד והמוך יהי' נקי מזה אזי יש הוכחה גדולה דהשלייאם אינו בא מהחדר ואם תעשה כן ג"פ אפשר להקל כשתראה כן בלא הרגשת פתיחת המקור. ובאשה מעוברת שהרי רחמה סגור מחמת עיבורה אפשר בכה"ג יש ליתן מקום לדברי השב"י לומר דבשלייאם שרואה אז יש ספק שקול שמא בא מצואר הרחם. דאע"ג דברואה דם ודאי חזקתו מהמקור אע"פ שהיא מעוברת מ"מ בשלייאם י"ל כדברי הגאון הנ"ל. ואפשר בכה"ג אפי' טפי דם המעורבת בליחה יש לנטות הספק להקל כדעת הגאונים הנ"ל ברואה שלא בהרגשה:

קיצור. שלמעשה י"ל שאין לסמוך להקל כ"א ע"י הבדיקות מוך דחוק ג"פ ובאשה מעוברת אפשר לצדד להקל: