ו

ואמנם הראי' שהביא אאזמו"ר הגאון ז"ל לדברי הגאון ממענץ (כמש"ל בשמו) מדברי התוספות והרא"ש רפ"ט דנדה. לכאורה היא ראי' מוכרחת כמ"ש התוספות דנ"ט ב' ד"ה דלמא א"ו פשיטא לי' מדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אח"כ א"כ הדם לאו ממילא אתיא אלא ע"י מי רגלים שחזרו למקור ואתו דם עכ"ל. ואין להשיב ע"ז דאדרבה מובן מדברי התוספות שם דלפרש"י דהפירכא דלמא בתר דתמו מיא אתא דם כי אורחא. אך לפ"ז מבואר דלרש"י לא ס"ל כלל סברא זו דמדלא חזאי קודם כו' א"כ כו' אלא דאפילו בכה"ג יש לספק דלמא הדם לא בא כלל מצד מ"ר. וא"כ כמ"כ גבי ט"ד המעורבת בליחה לא אמרינן דמסתמא באה הטפה ממקום הליחה. והרשב"א בתה"א מפרש כפרש"י וגם הרי בש"ע סימן קצ"א פסק לא כשטת תוס' והרא"ש דלדידהו בעומדת ושותתת טמאה ובש"ע מטהר בכל ענין דמ"מ הרי לפרש"י ג"כ לא מקשינן ודלמא בתר דתמו מיא אתא דם אלא לר' מאיר. אבל לר' יוסי לא חיישינן לזה כלל. וכמ"ש הרשב"א בתה"א דקפ"א סע"א אבל לר' יוסי כיון דבשעת צרכיה אתא דם חזקה עם המים בא ואפילו נמצא על שפת הספל עכ"ל. א"כ לכאורה מוכרח דלפרש"י ג"כ אמרינן לר' יוסי זו הסברא שכ' התוספות דמדלא חזאי קודם כו' א"כ כו' וכן ביאר אאזמו"ר נ"ע בשולחנו הטהור בסימן קצ"א. אך יש לדחות דהא קשה עמ"ש הרשב"א חזקה עם המים בא כו' א"כ איך מדמה זה הש"ס די"ד לעד שאינו בדוק דהוה ספק ממש וביותר יקשה עמ"ש הרשב"א בתה"א דף קע"ח להכריח דבעד שאינו בדוק טהור לגמרי לר' יוסי ממש כמו ברואה תוך מ"ר כיון דהגמ' מדמי להו להדדי וחלק על המחמירים בעד שאינו בדוק כו'. והרי לדבריו יש חילוק גדול ביניהן. דהתם גבי עד שאינו בדוק א"א להכחיש דהוה ספק ממש ואדרבה אפשר הספק נוטה יותר לחומרא וגבי רואה תוך מ"ר כ' חזקה עם המים בא ור"ל שאין זה ספק כלל וכמ"ש התוספות דמדלא חזאי קודם כו' א"כ כו' כנ"ל. כי הוא ע"ד שכ' מהרי"ק שרש ע"ב ענין חזקה הבאה מכח סברא כו' דעדיף טובא משאר חזקות כמו חזקת הגוף כו'. ור"ל שאין בזה שום ספק כלל. ועכצ"ל דהרשב"א לא כתב כן רק על יושבת ומשתנת דאז שפיר אמרינן חזקה כו'. כיון דליכא רג"ל להפך והגמרא דמדמה לעד שאינו בדוק היינו בעומדת כו' וכמש"ל. ולכן בעומדת ה"ל ספק משום דלמא הדור רק דאעפ"כ מטהר ר' יוסי לגמרי אפילו בעומדת משום דאמרינן אוקמא אחזקת טהרה וכמו בעד שאינו בדוק. אבל ביושבת א"צ כלל לטעם דחזקת טהרה כיון דה"ל חזקה שעם המים בא הדם כנ"ל. והשתא דאתינן להכי. א"כ י"ל דלהרשב"א ורש"י אפילו לר' יוסי לא אמרינן דהוי חזקה מצד הסברא שכ' התוס' מדלא חזאי קודם כו'. אלא דכיון דמיירי ביושבת ומזנקת (משא"כ עומדת א"א לזנק לפרש"י) א"כ בשעת הזינוק א"א כלל לדם לבוא כדרכו שמחמת הזינוק נסתם המעיין של דם כמ"ש התוספות דנ"ט סד"ה דלמא לשטת רש"י וכ"כ בתשו' הר"ן סימן מ"ט דקים להו לרבנן כו' ע"ש (ולעיל לא הקשינו עליו רק אמ"ש דהחשש בעומדת דלמא הדור כו'. חשוב מיעוטא) וא"כ נשאר רק חששא דלמא בתר דתמו מיא אתא דם. וע"ז שפיר י"ל דחזקה עם המים בא דזהו סברא מוכרחת יותר מהך סברא שבתוספות מדלא חזאי קודם כו' א"כ כו' שהרי נוסף ע"ז שא"א כלל שיבא הדם רק שכיוונו הרגע אחר כלות המ"ר וכולי האי לא חיישינן. משא"כ גבי טפת דם שבתוך הליחה שי"ל שבשעת נזילת הליחה אתא דם כי אורחא מן המקור י"ל דחיישינן ולא אמרינן מדלא חזאי קודם כו'. ובתשו' א' כתבתי ראי' לזה ממ"ש הרשב"א בתשובה הובאה ב"י סי' קפ"ו גבי רמ"ת דדוקא ג"פ רצופים אבל כשאין רצופים אין זה חזקה כלל וסת הוא דלית לה. ועכצ"ל דהכוונה דלא תלינן כלל שמחמת תשמיש בא הדם דא"כ היתה אסורה מאחר שהוחזקה עכ"פ לראות ג"פ מחמת תשמיש אף שאינן רצופים מה בכך אלא תלינן דאין לה וסת ונזדמן שראתה הדם בעת תשמיש אבל לא מחמת תשמיש כלל. וא"כ אמאי לא נימא מ"ש התוספות מדלא חזאי קודם כו' א"כ ודאי מחמת תשמיש בא הדם כו'. אעכצ"ל דהרשב"א לא ס"ל סברא זו וגבי מ"ר שאני מטעם הנ"ל שא"א לומר דאתא כי אורחא רק שיכוין הרגע בתר דתמו כו' דוקא. גם קצת ראי' מהא דפרק בא סימן דנ"ב ע"ב דבכתם גדול כג' גריסין במקום א' חוששת משום זיבה שמא בג' ימים זא"ז חזית גריס בכל יום ולא אמרינן דא"כ מי מכוונו להיות כולם במקום א' ממש אלא אמרינן דאתרמו כמו"כ י"ל דאתרמי שבשעת זיבת הליחה מפרוזדור בא ג"כ דם מהמקור (גם אפשר שזה מושך זה כמ"ש הר"ן ספכה"י גבי דם חימוד כו'. דה"נ דצואר הרחם והחדר סמוכים זה לזה) ועי' בטו"ז סס"י ק"צ במה שחלק על תשו' רמ"א סי' צ"ז. היוצא מזה דלפרש"י והרשב"א אין שום ראי' לסברת הגאון ממענץ דהא דלא חיישינן דלמא בתר דתמו כו' (הג"ה. מ"ש כאן צ"ע דעכ"פ כמו לפרש"י לא חיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם מהמקור. כמו"כ י"ל כאן בט"ד המעורבת בליחות ולא חיישינן שמא הדם בא ממקום אחר. עכ"ה). אך הנה ראיתי לאאזמו"ר הגאון נ"ע בק"א דסימן קפ"ז סקכ"א ד"ה ומ"ש הח"צ דאינו כו' כי צ"ל לפ"ד הרשב"א האיך מדמינן עד שאינו בדוק כו' יעו"ש דמתרץ שלא כמו שכתבתי לחלק בין עומדת ליושבת וא"כ ס"ל דבעומדת נמי איכא חזקה עם המים בא שכ' הרשב"א ועומדת א"א לה לזנק. וא"כ לא שייך מש"ל משום דבשעת הזינוק נסתם המעיין של דם דהא עומדת שותתת היא ואעפ"כ אמרינן חזקה כו'. א"כ לפ"ז צ"ל דלהרשב"א ג"כ מחזקינן הסברא של התוספות מדלא חזאי קודם כו' א"כ כו'. ואך א"כ יקשה על תשו' הרשב"א סס"י קפ"ו הנ"ל דהוא ג"כ ענין כזה ממש כמ"ש אאזמו"ר נ"ע בכבודו ובעצמו בקו"א דסי' הנ"ל סקי"א כיון שראתה בשעת תשמיש איכא סברא מעליא כו' ע"ש. א"כ עכצ"ל דהרשב"א דכ' וסת הוא דלית לה לא סבירא ליה סברא זו כלל. גם מ"ש כ"ק נ"ע דבעד שאינו בדוק ליכא רובא לאיסורא דדמים דעלמא מרובים כו' יש מקום עיון ע"ז ממ"ש הפר"ח בי"ד סימן ס"ג סק"ג בשר הנמצא בבית אף שאין דלתות הבית נעולות כו' ולא שייך למימר הכא דניזיל בתר רוב העיר כו' ע"ש. וא"כ ה"נ לא שייך למיזל בתר דמים דעלמא המרובים כיון שהעד הי' בבית. ומיהו את"ל דהעד לא הי' בדוק מעולם גם מקודם שהובא לבית הי' אפ"ל דל"ד לבשר כו' אך הרי אאזמו"ר הגאון נ"ע לא פי' כן בס"ק ע"א גם מ"ש מאי אהני לי' ב' חזקות י"ל דחזקה דעם המים בא כיון שחזקה הבאה מכח סברא עדיפא מרובא וכמו שהאריך מהרי"ק שרש ע"ב במ"ש ידוע הוא כי כמה חזקות יש בש"ס כו' וע"ש וכ"כ בתה"ד סימן ר"ז בענין חזקה שאינה פוסקת כו' עיין שם:

קיצור. מה שיש ראיה לסברא זו דהג"מ ליב ז"ל מהתוס' רפ"ט דכתבו דמדלא חזאי קודם כו' י"ל דלפרש"י והרשב"א לא אמרינן סברא זו כמ"ש בתשו' הרשב"א שבב"י סס"י קפ"ו והא דלא חיישינן לר' יוסי דלמא בתר דתמו זהו משום דאזיל בתר חזקה: