ב

והנה במ"ש השב"י בסי' מ' שיש לתלות ההרגשה בליחה לבינה כמו דתלינן במי רגלים אליבא דשמואל דמשני מתניתין בריש הרואה לעולם דארגישה ואימור הרגשת מ"ר היא כו' זכינן לדין אע"ג דהרגישה הואיל דאין דרך לצאת דם עם מ"ר תלינן ההרגשה במי רגלים ה"ה בנ"ד כו'. אין ראייתו נכונה כלל שהרי הכא בא לומר דאף את"ל שהדם עם הליחה לבינה באים מהמקור והוא דם נדה עכ"ז שמא אין זו הרגשה לדם ומה שהרגישה זהו רק הליחה לבינה וע"ז אין שום דמיון מתירוץ הגמ' אימור הרגשת מ"ר היא דהתם הכי פירושו דתלינן שלא הרגישה יציאת דבר מהמקור ולא יצא דבר מהמקור כלל כ"א שהרגישה זיבת מ"ר ובאמת שבהרגשת מ"ר הוי ג"כ הרגשת הדם שבתוך המ"ר אלא דמה איכפת לן שהרגישה בדם זה הנמשך ממקום השתן אין זה דם החדר. וזה שפיר דכיון שאין דרך דם נדה לצאת עם מי רגלים. ותלינן דהדם נמשך ממקום השתן מש"ה תלינן דההרגשה הי' ג"כ בכללות המשקה היוצא ממקום השתן ומה שנדמה לה שהרגישה משקה היוצא מן החדר טעות הוא. משא"כ בנד"ז לפי מה שאנו תופסים שהליחה לבינה עם הטפי דמים יצאו מהחדר א"כ זה שנאמר שההרגשה היא על ליחה לבינה ולא על טפי דמים דם נדה שיצאו מהמקור עם הליחה. זה אינו דמיון לדין הגמרא הנ"ל שנוציא זה משם. והנה אח"כ נסתייע השב"י על סברא זו מתשו' בית יעקב סי' קס"ז שכ' סברא זו הואיל שמצא הקורט דם עם הלובן תלינן שההרגשה הי' מן הלובן ולא מן הקורט דם ולא כ' ראי' ע"ז מהגמרא הנ"ל רק כתב שיש ראי' מדברי התה"ד ע"ז. וראי' זו דחה מהררי"מ בשב"י שם סס"י מ'. אך מ"מ נ"ל שיש לקיים ראיה זו מהגמ' הנ"ל שהביא השב"י אבל באופן אחר. והוא דכל השקלא וטריא דהכא הוא ע"פ צד את"ל דהרגשת זיבת דבר לח נמי נק' הרגשה גבי נדה אבל את"ל דהרגשה היינו שתרגיש בגופה שנעקר ממנה דם כהרגשת יציאת מי רגלים או שכבת זרע. אז ודאי בנד"ז ליכא הרגשה כמו דמיירי השב יעקב שמרגשת רק שזב ממנה ליחה ואין שום הרגשה אחרת כ"א זו. ולכן את"ל דהרגשה היינו דוקא הרגש בגוף א"כ אין ספק דנקרא רואה שלא בהרגשה. אלא שאנו חוששין להסברא דהרגשת דבר לח הוי נמי הרגשה גמורה. ועל הרגשה זו שפיר יש ראי' גמורה מהגמרא הנ"ל דהיכא דהדם יוצא מעורב עם מ"ר שהם רבים הרבה יותר מהדם אזי אע"פ שהרגישה זיבת דבר לח אין זה נק' הרגשה לגבי הדם כלל משום דתלינן ההרגשה שהרגישה זיבת דבר לח שזהו הרגשת מי רגלים שהם הרבים ואין זה נק' הרגשה לגבי הדם (כי בכלל מאתים מנה ואין זה מוסיף כ"כ הרגש לחלוחית על לחלוחית מי רגלים וכלא חשיב) אע"פ שאם הי' הדם יוצא בפ"ע הי' מה שמרגשת זיבת לחותו נמי נק' הרגשה זה לכאורה מוכרח מהגמרא שם דהנה זה יפה הקשה השב"י שם סי' מ' בתשו' למהררי"מ (דס"ג ע"א) וז"ל לא אוכל להבין סוגיא דר"פ הרואה כתם דפריך אשמואל ממתניתין האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם אם עומדת טמאה כו' היכי דמי אי דארגישה יושבת אמאי טהורה אלא לאו דלא ארגישה וקתני עומדת טמאה לעולם דארגישה כו' ע"כ. ואי אמרת דאין הרגשת נשים רק מה שמרגישין שזב מהן דבר לח מאי קאמר אי דארגישה הלא ע"כ שהרגישה שזב ממנה דהלא מ"ר זבין ממנה כו'. א"כ כיון דמיירי שהדם יוצא עם מ"ר ע"כ הרגישה שזב ממנה דודאי א"א להבחין בשעה שזבין ממנה מ"ר שזב הדם ממנה בפ"ע. ומכ"ש שאין להבין מאי קאמר אי דלא ארגישה כלל כו' האיך שייך לומר דלא ארגישה הלא ע"כ הרגישה שזב ממנה מ"ר. אע"כ דהאשה שנפתח מקורה הוא דבר בפ"ע ולא סגי במה שהרגישה זב ממנה דבר לח עכ"ל. ולכן אם באנו לקיים דברי האומרים דגם הרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה. צריכים אנו לומר כך דודאי עיקר הרגשה זהו הרגש בגופה כמ"ש הרמב"ם. וזהו רוב ההרגשה בנשים בשעת יציאת דם וסת וכמו שע"ז כיונו בגמ' באמרם אשה מרגשת בעצמה כו'. ואמרו אגב צערא מתערא דזה אינו שייך רק בהרגשה הזו. אבל מ"מ לענין זה דבעינן שתרגיש בבשרה סגי אפי' רואה שלא בהרגשה הנ"ל כ"א שמרגשת שזב על בשרה דבר לח. ולפ"ז שפיר מקשה הגמ' שם אשמואל היכי דמי אי דארגישה הרגש הגוף יושבת אמאי טהורה ואי דלא ארגישה הרגשה זו עומדת אמאי טמאה מאחר דבעינן הרגשה דוקא והרי לא הרגישה ואי משום דהרגישה זיבת דבר לח וזה נמי נק' שתרגיש בבשרה מ"מ הכא גבי דם היוצא עם מ"ר ודאי לא מהני כלל הרגשה זו דזיבת דבר לח משום דאין זה הרגשה כלל לגבי הדם כיון שעיקר הרגשה זו עכשיו היא מחמת המ"ר שהם העיקר ולחלוחית הדם טפל ובטל במיעוטו לגבי הרגשת זיבת המ"ר אין זה נק' הרגשה לגבי הדם. וא"כ אף בעומדת אמאי טמאה דאף דהדור מ"ר למקור ואייתי דם כיון דלא הרגישה טהורה והרגשת מלחלוחית זה ממ"ר דהדור למקור כו'. וא"כ לפ"ז מוכרח הסברא הנ"ל של הבית יעקב ושב יעקב דגבי הרגשה זו דזיבת דבר לח כשהדם טפה מעורב בליחה לבינה אין זה נק' הרגשה לגבי הדם דעיקר הרגש זיבת דבר לח הוא הליחה לבינה כו':

קיצור. ראיית השב"י דתלינן ההרגשה בהליחה לבינה כמו דאמרינן אימור הרגשת מ"ר הוא אינה ראיה דהכא ששניהם באים מהמקור אינה דומה לשם דבאנו לומר שהדם אינו מהמקור. דברי הבית יעקב ג"כ אין לו ראיה רק מ"מ זהו לגבי הרגש הגוף. אבל לגבי הרגשת זיבת דבר לח שפיר מוכרח מהגמרא דכשיש הרגש זיבת מי רגלים אף שבכללן גם דם המקור כגון דהדור מ"ר למקור ואייתי דם אין זה חשוב הרגשה. דהיינו הא דפריך ואי דלא ארגישה כו'. וא"כ כמו"כ בטפת דם המעורב בליחות הרבה אף ששניהם מן המקור כשאין כאן הרגש הגוף רק הרגש זיבת דבר לח צדקו דברי השב"י דתלינן ההרגשה בהליחה לבינה שהיא הרוב: