ד

מעתה נשוב לנ"ד לענין החלוק דלא מיבעיא לפי' רבינו ז"ל בעד שאינו בדוק דהיינו שהי' בדוק מתחלה כו' אלא שיש להסתפק כו'. א"כ כ"ש חלוק זה אף שהי' בדוק מתחלה מאחר שלבשתו איזה זמן קודם שבדקה א"ע בו א"כ הרי לגבי פחות מכגריס נולד הספק קודם הבדיקה ולכן יש להקל אף בספק שאינו שקול. וא"כ פשיטא דיש להטהר אפי' הפחות מכגריס הוא משוך. שהרי משוך מטהרינן גבי כתם ג"כ ורבינו ז"ל כתב שם דבעד שאינו בדוק לפי שנולד הספק קודם הבדיקה מטהר יותר מגבי כתם דהיינו בכעין ספק עברה בשוק של טבחים כו' ע"ש דכ"ש עכ"פ בפחות מכגריס משוך דבכתם טהור דה"ה ג"כ בחלוק הנ"ל. אלא אפי' לסברת הכו"פ בהרשב"א דנ' דלדידי' א"צ לומר הדין שכ' אאזמו"ר נ"ע דבעד שאינו בדוק משום שנולד הספק קודם הבדיקה יקילו לטהר אפי' בספק עברה בשוק של טבחים מה דבכתמים לא תלינן בכה"ג דדי לומר דמשום שנולד הספק קודם הבדיקה נק' כתם אע"פ שבדקה א"ע בו אבל לא להקל בו כ"כ יותר מבכתם והרי לר' טמאה נדה ואיך לר' חייא נקילו בו יותר מבכתם אף דלהרמב"ן מוכרח לומר כן כמש"ל. מ"מ הרי הרשב"א חלק עליהם אשר ע"כ לפ"ז י"ל דודאי אין להקל בעד שאינו בדוק יותר מבכתמים ומש"ה אילו הי' העד בדוק לא נק' אינו בדוק מחמת ספק עברה בשוק של טבחים כו'. ע"כ פי' הכו"פ דמיירי בעד שלא הי' בדוק כלל. אבל בחלוק זה שידענו שיצא מחזקתו לגבי פחות מכגריס ומטהרינן כתם בחלוק זה פ' מכגריס מודה הכו"פ דה"ל כעד שאינו בדוק לגבי פחות מכגריס. ותדע עוד דאפי' לפי' הכו"פ בהרשב"א בעד שאינו בדוק מ"מ כיון שנוטלתו ממקום המוצנע שדרכן של נשים להצניע ולהכין להם עדים ודאי רחוק שיהי' בו כתם יותר מכגריס ואמאי טהור להרשב"א אעכצ"ל משום שנולד הספק בהעד קודם בדיקה אמרינן דם ולא כתם. וכ"ש הכא גבי חלוק דהסברא שיהי' המשוך פ' מכגריס מפרעושים וכנים קרוב יותר מספק הנ"ל. ולכן פשיטא דה"ל כעד שאינו בדוק וטהור בפחות מגריס במשוך לפ"ד הש"ע ג"כ. וכ"נ ג"כ ממ"ש הרשב"א גבי עד הבדוק כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכתם בו כתם ולא העבירתו בשוק של טבחים ולא בצד המתעסקים בכתמים ה"ז בחזקת בדוק עכ"ל. והיינו משום שלא נולד דבר על עד זה שמחמתו יספקו עליו. משא"כ חלוק זה אף שהי' בדוק מ"מ כיון שלבשה אותו ואין לך כל סדין כו' הרי יצא מחזקתו לגבי פחות מכגריס ולכן אפי' משוך יש לטהר. ואף לבע"נ אין להחמיר עפמ"ש אאזמו"ר נ"ע סס"ק ע' אבל הרמב"ם כו' אין להקל בו במשוך כו'. דזהו דוקא בעד שאינו בדוק כפירוש שלו שהי' בדוק מתחלה כו'. אלא שיש להסתפק כו' ואותו ספק הוא ספק רחוק דבכתמים לא תלינן בספק זה. אבל חלוק זה שהספק קרוב יותר דבכתמים ודאי תלינן בכה"ג י"ל שלא הי' מחמיר אפי' לבעל נפש. ועוד דחומרא ההיא הוא ע"פ פי' הרז"ה ברבי. אבל המגיד פ"ד הי"ח כ' דהרמב"ם ס"ל דלרבי ג"כ טהור בפחות מכגריס אפי' משוך וע"ש בהמגיה בדפוס בארדיטשוב שכ' קצת סברא וטעם ע"ז ולכן נ' דגם כוונת רבינו ז"ל להחמיר לבע"נ בעד שאינו בדוק במשוך זהו רק לפירושו בעד שאינו בדוק. משא"כ לפי' הכו"פ דהיינו שלא הי' בדוק כלל אין להחמיר אפי' לבע"נ (ע' כו"פ סי' ק"צ סק"כ מ"ש גם כן כה"ג) וכ"ש בחלוק זה. וכל זה דלא כהחוות דעת סי' ק"צ בחידושים ס"ק ל"ז דמשמע מיני' כשבדקה בחלוק זה דינו כדין עד הבדוק שהניחתו תחת הכר דאם נמצא עליו דם משוך טמאה אפי' בפחות מכגריס. וזה אינו כמשנ"ת וגם הס"ט סי' ק"צ ס"ק נ"ה ס"ל להיפך כמש"ל והחוו"ד לא הביאו כלל והי' לו להביאו ולסתור דבריו ע"כ נ' דהעיקר כמ"ש הס"ט: